תהילים מז:ו הלכה: משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב, סדר טרוייש, כל בו וערוך השולחן

אֵין מַזְכִּירִין זִכְרוֹנוֹת מַלְכֻיּוֹת וְשׁוֹפָרוֹת שֶׁל פֻּרְעָנוּת. זִכְרוֹנוֹת כְּגוֹן (תהילים עח לט) "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה" וְכוּ'. מַלְכֻיּוֹת כְּגוֹן (יחזקאל כ לג) "בְּחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". שׁוֹפָרוֹת כְּגוֹן (הושע ה ח) "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה" וְכוּ'. וְלֹא זִכְרוֹן יָחִיד אֲפִלּוּ לְטוֹבָה כְּגוֹן (תהילים קו ד) "זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ". (נחמיה ה יט) (נחמיה יג לא) "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה". וּפִקְדוֹנוֹת אֵינָן כְּזִכְרוֹנוֹת. כְּגוֹן (שמות ג טז) "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם". וְיֵשׁ לוֹ לְהַזְכִּיר פֻּרְעָנוּת שֶׁל אֻמּוֹת עַכּוּ"ם כְּגוֹן (תהילים צט א) "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים". (תהילים קלז ז) "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֶת יוֹם יְרוּשָׁלָםִ". (זכריה ט יד) " וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן". (דברים ו ד) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". (דברים ד לה) "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" וְכוּ'. (דברים ד לט) "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" וְכוּ'. כָּל פָּסוּק מֵאֵלּוּ מַלְכוּת הוּא עִנְיָנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ זֵכֶר מַלְכוּת וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ (שמות טו יח) "ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד", (דברים לג ה) "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" וְכוּ':

תהלה,^*וכתב הרר"ן שיש לומר' תהלה כדי להפסיק בין תפל' המנחה לתפל' הנעילה שבעלילה זה אתה פותח נעילה, אבל להתחיל תפלת מנחה אין צריך עלילה לפתוח בה דכשאוחז ס"ת בידו ודאי זהו כמו הפלגה יותר למוסף והוי הפלגת מוסף למנחה, עכ"ל מחכים. וכתוב הרר"ן טעם לפי שאנו מתפללי' אותם בעוד יום גדול ובכל יומא איתא שיכרות ובההיא שעתה וגזר' הא כר' יוסי דאמר נעילה יש בה נשיאות כפים וטעמ' כדמפ' אבל בשאר תעניות של צבור דמצלין מנחה סמוך לשקיעת החמה כנעילה דמיא ואית בה נשיאות כפים עכ"ל המחכים. הג"ה. ובא לציון להפסיק בין מנחה לנעילה שלא לומ' שני קדשים סמוכים יחד ואחד סדר קדושה קדיש קצר והוא בא בגלל סדר תהלה וקדושה כמו שפי למעלה בסדר קדיש, תפל' בלחש כמו במנחה אך במקום כתיבה יאמר חתימה בין בתחילה בין בסוף, וידוי זוטא, אתה יודע עד הוא סלחן,^*והרר"ן כתב בשם הר"ר שמעי' בסדר י"ה כי אחר שאו' יחיד אתה נותן עד השיבו וחיו אומ' כי אתה סלחן לישראל עד בא"י האל הסולחן, אלהי עד שלא נוצרתי וכו' ונהי דש"ץ חותם מקדש ישראל וי"ה היינו משום דאומ' באמצע אבל יחיד האומר אחר תפלה חותם בה בוידוי האל הסולחן מגו דגמר וידוי הוא דהא ר' מאיר הוא דאומ' בנעילה מתפלל שבע ומתודה וחותם וידוי ולא פליגי רבנן עליה אלמ' בא לחתום בוידוי יתחום דק"ל תפילת ערבית רשות ומצלינן ליה כי חובה חתימת וידוי לא גרעא הכא בין למר בין למר. עכ"ל הג"ה. וחוזר ש"צ ופותח השערים ואומר אבות וגבורות בלא קרובץ, אמנם אם יש שהות יאמר אהבתי מעון ביתך אל נא, כתר, וי"א והחיות בוערות לנעילה או קדושה דמוסף, כי מקדיש', האוחז וגו' כל הרהיטים, ובכן תן, ויאתיו, אתה בחרתנו, יעלה ויבא, מחל לעונותינו עד תטהרו, עלינו לשבח, היה עם פיפיות, אוחילה, היום יפנה ויכלול בו י"ג מדות אם אין לו פנאי להאריך, ואם עת לו להאריך יאמר סליחות ופזמונים הקבועים לנעילה ותוכחה ועקידה כמבואר לעיל בסדר הפתיחות, ואם עת לקצר הוא מפני חולי או מפני עוברות ומיניקות יאמ' זכרונות, חטאנו, וידוי זוטא עד אתה יודע, אתה נותן במקום אתה מבין וגו' עד וסלחן, מאהבתך, ודוד עבדך, וקדשנו ובחתימה יזכור שבת אם הוא שבת כי יום הוא שנתחייב בה' תפלות, וגומר כל הסדר רצה ומודים וברכת כהנים, שים שלום, היום תאמצינו וכו' היום תחתמינו וכו' היום תשמע שועתינו, בספר חיים טובים נזכר ונחתם וכו' וחותם ונחתם לעושה השלום, ונועל השערים, קדיש שלם בתתקבל, ופה בטרוייש נוהגים כדברי סמ"ג וכן כתוב בו וז"ל ממ"ו רבי יהודה בר יצחק קבלתי שאחר שהשלים תפלת נעילה אומ' קדיש ואח"כ שמע ישראל פעם אחת ומיד תוקעים שנ' עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר (תהלים מ"ז ו') עכ"ל. ונר' כי ה' הוא האלהים הוא מיום הדין של אותו כפור ודינו היה לפני קדיש כמו בהו"ש רבה שאומ' אותו לפני קדיש שהוא מן יום הדין המים שהוא סימן לסילוק שכינה וראוי לסומכם יחד ע"ש הפסוק עלה אלהים בתרועה וגומ', ואף כי כתב רבי פרץ בסמ"ק כי טוב לתקוע קודם אולי לא דקדק כ"ב בסמ"ג כמו שהוא רגיל לכתוב וע"ז בסמ"ג, וגם ראיתי ושמעתי שהיה מניח לעשות בכל עיר ועיר כמנהגם כו' אבל בכל ק"ק שבצרפת נהגו [חסר שורה אחת] וכתוב בסמ"ג וז"ל נהגו לתקוע קשר"ק במוצאי יה"כ ואין זה זכר ליובל שאם כן לא הי' עושים כן בכל שנה אבל בזמן היובל, ועוד בי"ה עצמו היה דינו וחכמה הוא ואינו מלאכה אל' י"ל שניתקן משום דאמ' במדרש שבמוצאי י"ה ב"ק יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמיך וגם יסד הפייט אחר גמר מיצוי אכול דצוי ורצוי, ומפני שאין י"ט זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו ולכן תוקעין קשר"ק תוקע ומריע ותוקע ואין צריך להמתין עד לאחר הבדלה בחונן הדעת לפי שחכמה הוא ואינו מלאכה, ואפי' בשבת אין אסור לתקוע אל' גזירה שמא ילך אצל בקי ויעבירנו ד' אמות בר"ה עכ"ל ועוד טע' שהרי השופר עומד הוא בבית הכנסת מר"ה וגם מר"ה למד לתקוע הלכך ליכא למיחש שמא יעבירנה. ומתחיל החזון לומ' והוא רחום וגו' ברכו, מעריב, כשאר תפלות של כל השנה ומבדיל בחונן הדעת, קדיש שלם, אין כאלהינו קדיש לנער, ואם חל י"ה בשבת אומ' עכשיו ויתן לך וקדיש לנער לפי שאז אמרו אין כאלהינו.^*ואחר כל זאת הולכים לאכול בשמחה לחמיהם כי כבר רצה ה' מעשיהם וקודם לכן יבדילו על הכוס בור' פ"ה, בור' מאורי האש המבדיל בין קודש כו', ואין מבדילין על אור שבשבת ולא על האור היוצא מן העצים ומן האבנים, אבל במוצאי שבת מברכין עליהם הואיל מתחלת בריית' היתה - וכתב הק' רבי נתנאל דמאי דקאמר אור ששבת ר"ל על הנרות שדלקו בבי' הכנסת בי"ה ואינם עשויים אל' לכבוד כ"א להתפלל ומשכימים ומעריבים כדי לעשות תוספת לי"ה הוא, עכ"ל ההג"ה. הא לך סדר ימים הנוראים, מבואר בדברי ספק וגימגום, עוד על דברים היראים והידועים החשתי, ועליהם יד לפה שמתי כי כמה הם נזכרים ברוב המחזורים, ובפי כל הם שגורים, ופה אעשה, בגזירת אומר ועושה, שאר ימים טובים, כי הם עלי חביבים, וגם הם חקוקים, משפטים וחוקים.

ונהגו בכל מקומות ישראל לתקוע שופר ביום ר״ח אלול ויש למנהג הזה סמך במדרש וכן כתוב במקצת הגדו׳. בר״ח אלול עלה משה להר לקבל לוחות שניות והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד בע״ז והקב״ה נתעלה באותה תרועה ובאותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה ה׳ בקול שופר. וכן התקינו חכמי׳ ז״ל שיתקעו בשופר בר״ח אלול בכל שנה ושנה ונהגו לומר אחר תפלת יוצר ומנחה א״מ ואפילו בשבת.