איוב א:ח מחשבת ישראל: נתיבות עולם, גן נעול ונצח ישראל

ובפרק קמא דבתרא (ט"ו, ב') מוכח שנקרא וותרן כאשר אינו מדקדק על פחות משוה פרוטה רק מוותר משלו, א"ר אבא בר"ש איוב וותרן בממונו היה מנהגו של עולם אדם נותן חצי פרוטה לחנוני ואיוב וותרה משלו הרי שנקרא נדיב כאשר מוותר מה אף חצי פרוטה. ומה שאמר איוב וותרן בממונו היה ומנין דבר זה, ונראה מה שאמר הכתוב (איוב א') איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע ובודאי כאשר היו בו אלו מדות בודאי הוא סר מרע ולמה אמר סר מרע בפני עצמו, ולכך פירושו שהיה מרחיק א"ע מן הרע, כי כל מי שאינו מוותר הוא מפני שאינו טוב, ולכך הויתור הוא הרחקה מן הרע כאשר אינו מדקדק והוא מוותר ממון. וכך נראה מדברי רשב"ם ז"ל שפי' איוב ויתרה משלו ונותן לו כל הפרוטה שהיה רע ממון בעיניו לדקדק בדבר קל ע"כ. ולכך אמר ר' אבא דבר זה אחר שאמר גדול מה שכתוב באיוב יותר מן מה שכתוב באברהם, דאילו באברהם כתיב כי ירא אלקים אתה ואילו באיוב כתיב תם וישר ירא אלקים וסר מרע, וע"ז אמר ר' אבא איוב וותרן בממונו היה, ומדקדק לשון וסר מרע כלומר שהיה מרחיק עצמו מן הרע כאשר היה מוותר אינו מקפיד על דבר מועט כמו שיתבאר בסמוך:

"והיועצים עצת רע בעיר הזאת" (יחזקאל יא, ב). פירוש. אלו הם האנשים שהעם שואלין מהם עצות מה יעשו להשלים תועבותיהם והם יועצים אותה עצה רעה. ויתבאר עוד בבית זה. והנה הם יועצים במשפט לבם תחבולות והמצאות, ומועצותיהם נכונות להשגת המעשה המגונה. אבל הם אנשי בליעל, ומסכימים בהכרח הציור הרע המושל בם, ולכן אמר "עצת רע", ומלת "רע" על הציור הרע שבלב, כמו שבארנו (חדר ט' חלון י). כמו שכתוב "ירא אלהים וסר מרע" (איוב א, ח). ואם היה רוצה לומר שהם יועצים עצות לא טובות להשגת מבוקשם הרעה, היה ראוי לומר "והיועצים עצת רעה", והיה רעה¹תאר אל העצה לעצה, כי מלת "עצה" לשון נקבה. עכשיו שנכתב "רע", הכוונה שהעצה היא להשיג מבוקשם,²לעשות רע אבל מוכרחת בם מציור רע, לאות שהם [רעים] ונלוזים מדרכי החכמה.

ויש לפרש כי זה ענין מצות עירוב תבשילין. שיום טוב הסמוך לשבת מניח עירוב תבשילין מבעוד יום קודם יום טוב, ואז אף ביום טוב יכול לתקן מאכלו לשבת (ביצה טו:). כי מה שצריך לתקן סעודות שבת קודם שבת, רמז הוא שהשבת מענין עולם הבא, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל. ויום טוב הסמוך לשבת, הם ימים טובים שיש לאדם, כמו ימי המשיח, וכל ימים טובים שיש לאדם. ואז לא יבשל בתחלה בהן לשבת, שאין יום טוב מכין לשבת (ביצה ב:), שיהיה מתקן בו - בימות המשיח שהם ימים טובים, או שאר ימים טובים שיש לאדם - לא יכול לתקן מה שיאכל לעולם הבא. שזה אינו, שאם מקיים מצות ומעשים בשביל שיש לו הרבה טובות, והוא מקיים מצות, אין זה כלום. לכך אין מבשלין מתחלה מיום טוב לשבת. וכמו שאמר הכתוב על איוב שהיה "ירא אלקים" (איוב א, ח), אמר השטן (ר' איוב א, ט-יא) "החנם איוב ירא אלקים הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת מקניהו פרץ בארץ ואולם שלח נא ידך וגו'". ולפיכך האדם אם הוא צדיק מפני הטוב, אין זה דבר. ולכך אין מתקנין מיום טוב לסעודת שבת, רק אם התחיל לבשל לפני יום טוב - הוא מבשל אף ביום טוב, שזה מוכח שלא בשביל יום טוב הוא מבשל לשבת - עד שלא יהיה רשאי לבשל מתחלה לשבת - שהרי התחיל כבר לפני יום טוב.