איוב א:יב מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וּמָה שֶׁמּוֹרֶה כִּי הַשֵּׁנִי פָּנִים הָאֵלֶּה רְאָיָה עַל הָאַהֲבָה הַשְּׁלֵמָה בֵּאלֹהִים, מָה שֶׁאָמַר הַשָּׂטָן (איוב א) הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וְגוֹ׳ וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגוֹ׳. כְּלוֹמַר כִּי הוּא כְּסוֹחֵר עִמְּךָ בְּאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ אוֹתְךָ לָקַח מְחִירָהּ כְּבוֹד הָעוֹלָם וְהוֹנוֹ אַךְ פְּסֹק מִמֶּנּוּ מַה שֶׁחֲנַנְתּוֹ מִתּוֹעֲלוֹת הָעוֹלָם וְאִם יַעֲמֹד בְּעִנְיָנוֹ עִמְּךָ הוּא נֶאֱמָן בְּאַהֲבָתוֹ בְּךָ. וְאָמַר לוֹ הַבּוֹרֵא (שם) הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ וְעָשָׂה מָה שֶׁיָּדַעְתָּ בְּמָמוֹנוֹ וּבְבָנָיו וְלֹא נִשְׁתַּנָּה לֹא בְּנִגְלֵהוּ וְלֹא בְּנִסְתָּרוֹ לֵאלֹהִים. וְעָמַד בְּאַהֲבָתוֹ הַנֶּאֱמָנָה לֵאלֹהִים בְּאָמְרוֹ (שם) עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְגוֹ׳.