וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶת־נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר׃
חובות הלבבות
וְאָמַר לוֹ הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה הִנּוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר וְעָשָׂה מָה שֶׁאָמַר מִנִּסְיוֹנוֹ בְּגוּפוֹ וְסָבַל וְלֹא נִשְׁתַּנָּה בֶּאֱמוּנָתוֹ וְטוּב לְבָבוֹ בֵּאלֹהִים בְּאָמְרוֹ לְאִשְׁתּוֹ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי וְגוֹ׳.
מורה נבוכים
ומנפלאות זה המשל גם כן – שהוא, כאשר זכר שׁוּט ה׳שטן׳ בארץ בלבד ועשותו המעשים ההם, באר שהוא נמנע מלשלוט על הנפש ושניתן לו שלטון על אלו הדברים הארציים כולם ונבדל בינו ובין הנפש – והוא אמרו: ״אך את נפשו שמור״. וכבר בארתי לך שיתוף שם ׳נפש׳ בלשוננו, ושהוא נופל על הדבר הנשאר מן האדם אחר המות – והוא הדבר אשר אין ל׳שטן׳ שלטון עליו.