איוב ג:טז מחשבת ישראל: דרוש חדושי הלבנה ונשמת חיים

מִפִּי. כְּבָר הִרְגִּישׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ל:) לְפָרֵשׁ עִנְיַן עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים שֶׁהָיָה זֶה בְּשִׁירַת הַיָּם. וּלְפִי דַרְכִּי, הִנֵּה הַיּוֹנְקִים אֵינָם יוֹנֵק שְׁדֵי אִמּוֹ, אֶלָּא מִלְּשׁוֹן הַאי יְנוּקָא. וַהֲרֵי רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ "עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים", בְּנֵי אָדָם גְּדֵלִים בְּלִכְלוּךְ וְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם, עוֹלְלֵי לְשׁוֹן ״עוֹלַלְתִּי בֶּעָפָר קַרְנִי״ (איוב טז טו), עַל שֵׁם הַלִּכְלוּךְ נִקְרְאוּ כָּל תִּינוֹקוֹת עוֹלְלִים. עַד כָּאן. וְנִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁכֵּן יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ יוֹנְקִים, לְשׁוֹן הַאי יְנוּקָא, שֶׁזֶּה קָרוֹב יוֹתֵר לְמַשְׁמָעוֹ. אַךְ רַשִׁ״י לְפִי דַרְכּוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ לְעִנְיַן שְׁכִינָתוֹ בַּמִּקְדָּשׁ וְשֶׁהַכֹּהֲנִים וּלְוִיִּם מְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, הִלְכָּךְ הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כֵּן, שֶׁהֲרֵי בִּגְדוֹלִים בְּשָׁנִים מְדַבֵּר. וּלְפִי פֵּרוּשִׁי, עַל יוֹנְקִים, יְפֹרַשׁ עוֹלְלִים כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁהֵם קְצָת גְּדוֹלִים, שֶׁכֵּן פְּלִיגִי בְּמִדְרָשׁ (שׁוֹחֵר טוֹב שָׁם (אות ה)): חַד אָמַר עוֹלְלִים, אֵלּוּ שֶׁבִּפְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג טז) "כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר". וְחַד אָמַר אֵלּוּ שֶׁבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד ד) "עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם".

איוב היה איש תם וישר ירא אלהי' וסר מרע ואף שנראה מדבריו שכפר בתחית המתי' כבר אמרו חז"ל שאין אדם נתפש על צערו. ומה שדבר היה על צד הויכוח עם רעיו ואוהביו. והנה הוא בסימן ג' בקללו היום שנולד בו לחשבו שהוא היה סיבת הרעות שקרוהו אמר (איוב ג יו) שם רשעי' חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כח וחזר ואמר קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו כאילו היה מתאוה המות ואם המתי' ינוחו ושם בעולם הנשמות נראה מי חשוב ומי שפל מכאן שלאחר המיתה עדין הנשמה נשארת. עוד בסימן כ"ז ויוסף איוב שאת משלו ויאמר כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי הנה כנה נשמתו רוח אלוה באפו כמו שכתוב בספר התורה ויפח באפיו נשמת חיים. גם בסימן ל"ב אמר אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם, כלומר הנשמה אשר באה לו לאדם מה' המשדד את המערכות תבינם ותשימם חכמי' לא אורך הימי' והישישות וזאת ראיה ברורה להיותה אלהית כי היתרון הזה מהחכמה לא נתן לשום בריה בארץ אלא לו להנאתו ולטובתו ולשום לו שם ושארית באחריתו. גם (בסימן ל"ד י"ד) נאמר אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף כענין שנא' והרוח תשוב אל האלהי'. ולפני' עוד תשוב ותראה נפלאות מזה הספר ואיך בו הזכיר לברכה ענין השכר והעונש וענין הגלגולי' בע"ה: