איוב ג:יט מחשבת ישראל: נתיבות עולם וספר יסודי התורה

קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חָפְשִׁ֥י מֵאֲדֹנָֽיו׃

נתיבות עולם

ובפרק הפועלים (ב"מ פה:), אמר לו רבי נחמיה לרבי זירא, מאי דכתיב (איוב ג, יט) "קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו", אטו לא ידעינן ד"קטון וגדול שם הוא", אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה, נעשה גדול בעולם הבא. וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה, נעשה חפשי לעולם הבא. ורצה לומר, כי צריך האדם שישעבד נפשו וגופו אל התורה בעולם הזה. ובזה שהוא מקטין* עצמו בשביל התורה, משעבד נפשו אל התורה. ובמה שהוא עושה עצמו עבד, משעבד גופו אל התורה, דהיינו לטרוח בתורה יומם ולילה. וכאשר הוא עושה כך, נעשה גדול וחפשי לעולם הבא. ושני דברים אלו צריכים לו; כי לפעמים צריך האדם לילך ללמוד לפני אדם דבר אחד, והוא יותר גדול מן אותו אדם שהלך אליו ללמוד, ועושה עצמו קטן*. ועוד, שצריך לטרוח הרבה. ואלו שני דברים הם עולם הבא בעצמו, כי העולם הבא הוא כמו שאמר למעלה (ברכות יז.) "צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם". ולכך אמר שהמקטין עצמו על דברי תורה, נעשה גדול לעולם הבא, ודבר זה שיהיה לו עטרה, שהוא כמו מלך שהוא גדול. וזה שעשה עצמו עבד, שאין לו מנוחה ועונג, כנגד זה יזכה אל מה שאמר (שם) "ונהנה מזיו שכינה", שהוא המנוחה והעונג.
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר יסודי התורה

מצות השבת ראוי לחלק בה בין שביתת הישראלי לשביתת העבד והבהמה, כי זו מכוונת לעצמה, לחמלה וחנינה עליהם. וזו אינה מכוונת לעצמה, כי מי שהוא בן חורין יוכל לשבות כל זמן שירצה, אבל היא לענינים אחרים. והנה ראשונה מצות השבת היא ככל איסורי קדושה, לרומם את ישראל עד שיחשיבו את עצמם ממלכת כהנים וגוי קדוש, בהיותם שובתים ביום אשר שבת בו האל ממלאכת השמים והארץ. ומן הצד הזה היתה השבת אות בין ד' ובין ישראל, כלומר שהיא אות וסימן לברית אשר בינו וביננו ומצד אחר יש במצות השבת תועלת גדולה בתקון המדות, ובהצלחת האומה, ובשמירת הריליגיאן. כי הנה ידוע כי כל אדם שובת לפעמים ממלאכתו ונהנה במנוחה, והנה אם כל אחד ואחד ינוח ביום שירצה, לא תמשך מן המנוחות הפרטיות האלה שום תועלת אחרת מלבד ההנאה הפרטית של כל א' וא', אבל אם תהי' מנוחת האומה כלה ביום אחד, ימשך מזה שיוכלו להקבץ יחדו לאכול ולשתות ולדבר אלה עם אלה, ותתרבה האהבה ביניהם, וגם יוכלו לשמוע תורה ותוכחה מפי הזקנים והחכמים. ויום השבת משוה העשיר והעני, אדון והעבד, קטן וגדול שוה בו, ועבד חפשי מאדוניו. וזה מועיל להרחיק הגאוה מן העשירים, ולהזכירם כי כלנו בני אב אחד נחנו.
שאל רבBookmarkShareCopy