איוב כא:יד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות וגן נעול

אמר ר' שמעון בר נחמן (תנחומא פ' נשא) בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כשם שיש לו בעליונים. ברא את האדם וצוהו (בראשית ב') מכל עץ הגן וכו' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וכו' ועבר על צוויו (א"ל) כך הייתי מתאוה שיהא לי דירה בתחתונים ודבר אחד צויתי אותך ולא שמרתו. סלק הקב"ה שכינתו לרקיע הראשון. עמד קין והרג להבל סלק שכינתו לרקיע השני. עמד דורו של אנוש והיו עובדי ע"א שנאמר (שם ד') אז הוחל לקרוא בשם ה' וסלק שכינתו לרקיע השלישי. עמד דור המבול שאמר בהם (איוב כ״א:י״ד) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו סלק שכינתו לרביעי. עמד דור הפלגה ואמרו (בראשית י״א:ד׳) הבה נבנה לנו עיר וכו' מה עשה הפיצן וסלק שכינתו לחמישי. עמדו הסדומיים שנאמר בהם (שם י"ג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד וסלק שכינתו לששי. עמד אמרפל וחבירו והכעסוהו סלק שכינתו לרקיע השביעי. ואמר (תהלים צ"ד) מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און. מה עשה הקב"ה קפל את כל הדורות הראשונים והעמיד את אברהם וסגל מעשיו ירד משביעי לששי. עמד יצחק ופשט את צוארו על המזבח ירד מששי לחמישי. עמד יעקב וירד מחמישי לרביעי. עמד שבט לוי וירד מרביעי לשלישי. עמד קהת וירד משלישי לשני עמד עמרם וירד משני לראשון. עמד משה והורידו לארץ שנאמר (שמות י"ט) וירד ה' על הר סיני הה"ד (שיר ה') באתי לגני אחותי כלה:

אך העובד, הוא אשר יחד לו מצוה אחת, לא יעברנה כל ימי חייו, שאם יסכים בזולתה או יחלק בה ‏לא יקצר בזאת כלל, כאלו שם לעצמו שלא יאבד תפלה בזמנה, או שלא יקנה ממון מצד אסורא ‏בשום פנים, או שלא יבעל בעילת אסורא מעולם, והדומה לזה. וכמו שאמרו רבותינו כל העושה ‏מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו את ימיו ונוחל את הארץ, ובארו זה כגון שיחד לו מצוה אחת ‏לעשותה כגון כבוד אב ואם. אבל מי שלא הניח מצוה שלא עבר עליה פעם אחת אינו נקרא עובד. ‏אבל הממדה הוא מי ששם לעצמו חק לחלוק על מצות אחת תמיד, וקדמוננו קוראים אותו משומד. ‏והדמיון בזה כאלו יש בבני אדם מי שרואה כי מצוה מהמצות קצר בה, והוא משתדל לשמרה כאלו ‏היה קשה לו, מצות הרבית או מצות הדבית או מצות המאכל, והוא מתנהג באחת מהם כפי מה ‏שיזדמן לו. ועל כן יש לכל אדם מצוה כפי ההחלקות דעתם. אבל השלם מי שהתישר לו לקיים כל ‏המצות והאזהרו' ולא קצר במאומה מהם, והוא שיקרא צדיק גמור. אעפ"י שבני אדם חושבים כי ‏מציאת אדם שהוא כן, רחוק שינצלו לו כל דרכיו, ואני רואה שיתישר זה, כי אם לא יהיה לא היה ‏החכם מצוה בו. ואם יאמר אומר, מפני שמצאנו בתורה (במדבר כ"ח כ"ב) ושעיר חטאת אחד לכפר ‏עליכ', ידענו כי אי אפשר בלתי חטא, נאמר כי זה נכתב על האפשר, ואם יחטא יכפר לו בו, ואם לא ‏יהיה לנו עליו הגמול. ואם יאמר, איך אמר, (קהלת ז' כ') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעש טוב ולא ‏יחטא, נאמר לא אמר זה כי אם על היכלת, כי אין אחד מן הצדיקים יכול לעשות שוב אלא הוא יכול ‏לעשות רע, אבל הוא בורר בטוב ומגבירו על הרע. אבל המקצר הוא המיקל במצות עשה, והוא ‏שנאמר עליו עובר על מצות עשה, והוא המקל בתפילין ובצצית ובסכה ולולב ושופר והדומה לזה, ‏והוא במעלה הזאת מן החטא. אך החוטא הוא העובר על מצות לא תעשה, אבל לא על החמורו', ‏ובאי זה צד נדע שאינם חמורו'. מפני שלא הגדילו ענשם בעול' הזה, והוא נקר' עובר על מצות לא ‏תעשה, והוא כמי שמקל בנבלה וטרפה ושעטנז ובעוננות ובכחש, והדומה לזה שענינו במעלה הזאת ‏מן החטא. אבל המזיד הוא שעובר על החמורות, והם שיש בו כרת בידי שמים, ומיתה בידי שמים, ‏וארבע מיתות בית דין, ובזה נדע כי הם חמורות, כמו העריות וחלול שבת והאכילה ביום הכפורים, ‏וחמץ בפסח, והדומ' לזה, הוא במעל' הזאת מן החטא. אבל הכופר הוא העוזב העקר, ר"ל בורא ‏הכל יתברך וית', ועזבו אותו על שלשה דרכים, אם שיהיה עובד זולתו מדמיון עשוי, או אדם או ‏שמש או ירח, וכמו שיש בלא יהיה לך אלהי' אחרים, או שלא עבד זולתו ולא עבדו, והוא איננו עובד ‏דבר, לא אמת ולא שקר, וכמו שיש בפרשת (איוב כ"א י"ד) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא ‏חפצנו. או שיהיה בספק באמונתו, והוא נקרא בשם מאמין ואפשר שיתפלל ויתחנן ואין לבו שלם ‏ומאמין, והוא מפתה במאמרו ובאמונתו, וכאשר אמ' (תהלים ע"ח ל"ו ל"ז) ויפתוהו בפיהם ובלשונם ‏יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. והוא נקרא מי שנתחלל בו שם שמים והוא במעלה הזאת מן החטא. ‏ואלה כלם כאשר ישובו, יכופר להם בעולם הזה, חוץ ממה שכתב בו הבורא לא ינקה, כי אי אפשר ‏שלא תבא עליו רעה עולמית:‏

"עצת רשעים רחקה מני" (איוב כא, טז). פירוש. איוב הודיע גודל רשעת הרשעים ואמר עליהם "ויאמרו לאל סור ממנו, ודעת דרכיך לא חפצנו. מה שדי כי נעבדנו, ומה נועיל כי נפגע בו?" (איוב כא, יד-טו). מבואר הדבר שהם שופטים בשכלם ומסכימים שאין טוב לעבוד את השם וללכת בדרכיו. ועל כן הרשעיות שהם מסכימים לעשות איננה בתוקף מחשבת היצר לדבר, זולתי אחר משפט שִׂכְלָם התועה. ועל זה אמר חלילה לי ללכת אחריהם וּלְהִשָׁעֵן לעשות מה שהם יועצים לעשות, כי "עצת רשעים רחקה מני" ולא הלכתי אחריהם, וכדרך "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים". ובפי' רש"י ז"ל כתוב "איוב היה משבח עצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם", ע"כ. ויפה פירש ולפי שהם מושחתים בלבם ובשכלם אמר בעונשם "כמה נר רשעים ידעך" (כא, יז). ומלת "נר" על הנשמה כדרך "כי אתה תאיר נרי" (תהלים יח, כט). "נר יי' נשמת אדם" (משלי כ, כז) כי תִּכָּרֵת נפשם מאור החיים.