איוב כח:יב מחשבת ישראל: גן נעול, עקידת יצחק, נפש החיים והאמונות והדעות

וְֽ֭הַחָכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֝ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃

גן נעול

הבית הראשון חדריו עשרה. וחלונותיו מאה ועשרים
החדר הראשון ובו ארבעה חלונות יביא דעת המחברים ז"ל על מה הנחת שרש "חכם" וכל לשון "חכמה" שבכתבי הקדש. והמחבר יטיף מלין על דבריהם

דעות שונות מצאתי לקדמונים ז"ל בהוראת שרש "חכם" והנחת לשון "חכמה" שבכתבי הקדש. כי הרמב"ם ז"ל כתב בפרק האחרון מספר המורה. שם "חכמה" נופל בלשון עברי על ד' דברים. היא נופל על השגות אמתיות אשר תכלית כונתן השגת שמו ית'. אמר (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא". ואמר (משלי ב, ד) "אם תבקשנה ככסף". וזה הרבה. ונופל על ידיעת המלאכות איזו מלאכה שתהיה. (שמות לח, י) "וכל חכם לב בכם". (שם ושם כה) "וכל אשה חכמת לב". ונופל על קנות מעלת המדות. (תהלים קה, כב) "וזקניו יְחַכֵּם". (איוב יב, יב) "בישישים חכמה". כי הדבר שיקנה האדם בחכמה בזקנה לבד הוא ההכנה לקבל מעלת המדות. ונופל על הערמה והתחבולה (שמות א, י) "הבה נתחכמה לו". ולפי זה הענין אמר (שמואל ב יד, ב) "ויקח משם אשה חכמה", ר"ל בעלת ערמה ותחבולה. ומזה הענין (ירמיה ד, כב) "חכמים המה להרַע". ואפשר שיהיה לשון חכמה בלשון העברי מורה על הערמה ושמוש המחשבה. פעם יהיה הערמה ההיא וההתחכמות או לקנות מעלות שכליות, או לקנות מעלות מדות, או ללמוד מלאכת מעשה, או יהיה בדעות ובמדות מגונות. הנה התבאר שחכם יאמר לבעל המעלות השכליות. ולבעל מעלת המדות. ולכל בעל מלאכת מעשה. ולבעל תחבולות במעשים מגונים ובדעות. עד כאן [לשון רמב"ם]:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

החדר העשירי ובו עשרים חלונות יפרש פרשה שלישית שבספר משלי. ענינה נשען על תוכן הכללים שבראש הבית. מליצותיה יקרות ועמוקות. יפרש בקצרה פרשת "והחכמה מאין תמצא" שבספר איוב (כח, יב):
ידוע כי המלך שלמה ע"ה היה חכם מכל אדם במנהגיו. כמו שהעיד עליו הכתוב (מל"א ה, יא) "ויחכם מכל אדם" וגו' ובארנוהו למעלה (חדר ה' חלון ב'). גם היה בקי בכל החכמות, טבעיות למודיות ומדיניות ובכל מלאכת מעשה עד להפלא. וגם על זה העיד הכתוב ואמר (ה, י) "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים" וגם זה בארנו למעלה (שם). מלבד כל זה היה בו רוח מבין ומשכיל על צד הפלא וכמו שאמר (מל"א ה, ט) "ורוחב לב כחול אשר על שפת הים" ומו שבארנו (חדר ב' חלון ז'). והיה מבין כרגע מה שאין ביכולת כל חכמי העולם בכל מלכותם להבין ברוב חקירותיהם בכמה מן השנים. נוסף על זה נחה עליו רוח השם ב"ה, ונראה אליו פעמים, ומלתו היתה על לשונו. ולפי שהתעלה על כל חכמי עולם, והודו לו כולם שהוא אב לחכמים ולנבונים ולמשכילים ולחוקרים, ושבינת כל הנבונים תסתתר מפניו, לכן בחר בו השם ב"ה שהוא יגלה לבני אדם סוד החכמה ומה היא. הוא יודיעם כי החכמה עליונה ונשגבת מבינת האדם, ושאין בכח בינת האדם ושכלו לחוקק חֻקֵי חכמה, גם אין בכחו להבין במופתי הדעת דרכי החכמה שחקק השם ב"ה לבני האדם, איך ינהגו בכל דבר ודבר. וכן אין בכחו להבין עקרי הדברים בסוד ההנהגה העליונה, ובמתכנת שמים וארץ שנוסדו כולם בחכמה. גם ילמדם כי החכמה גברת ממלכת בכל יצורי השם ב"ה, ושעיקר לידת האדם הוא בעבור החכמה שיקשיב אזן וילמדנה מפי חכמים וסופרים ושישמרנה בלבו, ושירגיל עצמו להתנהג בכל מנהגיו כפי החכמה, וכן כל כיוצא בזה ענינים רבים שבארנו למעלה. למען ידעו כל חכמי תבל תפארת החכמה כי רבה היא ושאיננה נודעת זולתי ליוצר הכל יתברך. כי יאמרו אם המלך שלמה בתבונתו הגדולה וברוחב לבבו הודה שאיננו יודע עד מה, ושהוא נשען בתום לבב על חֻקֵי השם ב"ה, וכמו שאמר בספר קהלת (א, טז-יח) "דברתי אני וגו' הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני וגו' ואתנה לבי לדעת חכמה וגו', ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח. כי ברוב חכמה רוב כעס" וגו' וכמו שבארנו למעלה (חדר ז' חלון ב'). ובענין סוד ההנהגה העליונה אמר (קהלת ח, טז-יז) "כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה וגו' וראיתי את כל מעשי האלהים כי לא יוכל האדם למצוא וגו' וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא". וגם זה בארנו (שם חלון ח'). מה יאמרו שאר באי עולם חכמיהם ונבוניהם שמעלתם למטה מאד ממעלת שלמה? ועל כן הִרְבָּה לכתוב ברוח הקדש מליצות נפלאות מלאות חן ושכל טוב, הכל להורות את בני אדם הדרך אשר ילכו בה. ועוד יסד פרשה גדולה בספר משלי, היא מלמדת לבני אדם סוד הדברים, וענינה אחד מראשה ועד סופה. ולפי שהיא כמו מופת נאמן על כל מה שדברנו בענין זה, ומליצותיה עמוקות מאד, אמרתי לכתוב אותה על ספר ולפַרשה כאשר עם לבבי וכאשר תשיג ידי בעזרת החונן לאדם דעת. וזה החלי.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

אומר אני שאין לשון חכמה נופל על עשות מופת והשגת ענינו, עד שלא תוכל לומר על ממציא המופת שהמציא בחכמתו, וגם לא שהכריח דבר חכמה במופת. לפי שהשגת מופת הוא בבינה ובדעת. וכל דבר המתואר בחכמה אי אפשר לעשות עליו מופת. ואלו הדברים ארוכים ורחבים ויתבארו בספר זה ביסודות נאמנים. ולא תמצא בכל כתבי הקדש לשון חכמה מונח על ענין כזה. וראייתו מפסוק (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא" אינה ראיה. ופסוק זה יתבאר יפה בבית השני מספר זה. וכן "אם תבקשנה ככסף". הענין השני שהניח עליו לשון חכמה. והוא ידיעת המלאכות, יפה דבר, אלא שיש הבדל בין לשון חכמה המונח על החכמה הגמורה, ובין לשון חכמה הנופל על אחת מן המלאכות. ולעולם לא תמצא בכל כתבי הקדש שיתארו לבעל מלאכת-מעשה בשם "חכם" סתם וכמו שיתבאר. והענין הג' שהזכיר. והוא שלשון חכמה נופל על קנות מעלות המדות, אמת בפיו. אבל לא מטעם שחשב הרב ז"ל. גם הראיות שהביא על זה לא יתכנו. כי אין זה טעם "וזקניו יחכם". ואיננו טעם "בישישים חכמה". וגם אלו הפסוקים יתבארו היטב בבית הנזכר. ואולם הענין הד' שהזכיר הרב ז"ל והוא שלשון חכמה נופל ג"כ על בעל תחבולות במעשים מגונים ובדעות, לא דבר נכונה. כי כל דבר שיונח עליו לשון "חכמה" הוא ענין אמיתי וטוב כמו שיעידו על זה כל כתבי הקודש. ומלבד זה בארנו בספר "מעין גנים" ביסודות נאמנים שהתחבולה מוצאה מכח הבינה, ולא תפול עליה שם חכמה. והראיות שהביא ראיות לסתור הן, נכחו תעמודנה כמו שיתבאר. והדברים רחבים ועמוקים. ולא באתי הנה לדבר ברחבה בענין זה רק על דרך כלל:
שאל רבBookmarkShareCopy