איוב כט:יג מחשבת ישראל: חובות הלבבות

אֲבָל טוֹבַת הֶעָשִׁיר עַל הָרָשׁ לְקַבֵּל שְׂכַר שָׁמַיִם הוּא כְּסוֹחֵר שֶׁהוּא קוֹנֶה הֲנָאָה גְּדוֹלָה קַיֶּמֶת יַגִּיעַ אֵלֶיהָ אַחַר זְמַן בְּטוֹבָה קְטַנָּה וַאֲבוּדָה וְנִבְזֵית יִתְּנֶנָּה מִיָּד וְלֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְפָאֵר נַפְשׁוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ בַּטּוֹבָה שֶׁהִפְקִידָהּ הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ לְתִתָּהּ לְמִי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לָהּ וּמִן הַיָּדוּעַ כִּי רָאוּי לְהוֹדוֹת אוֹתוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ אע״פ שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְפָאֵר אֶת נַפְשׁוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ ועכ״ז נִתְחַיְּבָה לוֹ הַהוֹדָאָה כמ״ש אִיּוֹב (בפ׳ כט) בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְעוֹד אָמַר שָׁם (לא) אִם לֹא בֵרְכוּנִי חֲלָצָיו וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם.