איוב לד:י מחשבת ישראל: עקידת יצחק וגן נעול

^*תוכן כוונתו בקוצר הוא, תחילה הניח ליסוד מוסד, כי כמו שיתנגד רעיון התגשם הי"ת אל אמיתת גדר עצמותו האלהית, כן יתנגד רעיון עשותו עול חלילה לזולתו, לשלימותו הבלתי בעלת תכלית, וע"ז רומז מאה"כ "כי ה' אלהיכם וכו' האל הגדול וכו' אשר לא ישא פנים וכו'." ואח"כ אמר, כי א"כ הדבר, יקשה עלינו להבין מדוע הבטיח לבני אדם אחר המבול שלא יוסיף עוד לקלל וכו' כי אחרי שהי"ת לא ישתנה לעולם, א"כ יקשה אחת משתי אלה, אם עונש בני אדם בכלל מתנגד לצדקתו מדוע הענישם כן תחילה, ואם איני מתנגד, מדוע הבטיחם שלא יענישם כן לעולם וע"ז השיב הרב ז"ל באמרו, שאף שמצמות וצדקת הי"ת לא תשתנה לעולם בבחינת עצמותם, בכל זאת לפי השתנות המקבלים ישתנו פעולותיו, וע"כ רק לפני המבול בהשחית כל בשר את דרכו על הארץ בכלל, הי' גם ענשם הכללי להחבידם לצמיתות, מסכים אל משפטו הצדק, אפס אחר המבול אשר מצד אחד השאיר אחריו רושם חזק בלב כל אדם להשביע בקרבם, תכונה נפשית יותר טובה ומוסרית מבראשונה, עד שלא יוכלו עוד לשוב לכסלה בדרך כלל כלפנים, ומצד אחר הי' תולדות כל בני אדם אחר המבול מג' בני נח אשר היו שונים מאד במרותם ואיכותם הנפשית כמש"כ למעל', ומזאת נסיבה כי גם בניהם יתפרדו תמיד בכל הזמנים והמקומות לג' ראשים, בעלי טבעים ותכונות שונות אשר יתכוונו תמיד בעבור זה גם לתכליות שונות, עד שאין עוד באפשרותם להתחבר יחד ולהיות לאגודה אחת להרע באופן כללי כמו קודם המבול, אשר יחדיו נאלחו, ואין עושה טוב אין גם אחד, ועל שנוי טבעם זה לטובה אחר המבול, אה"כ ד"מ "וירח ה' את ריח הניחוח," וע"כ אמר אל לבו "לא אוסיף עוד לקלל וכו'." וע"ז מורה לדעתו גם אות הקשת, כי כמו שאין אפשרות להראותו בענן, רק בהיות חלק אחד מהאויר צח וחלקו האחר שכנגדו מעונן (אשר ע"כ אחז"ל בשבח רשב"י וריב"ל ושאר חסידים [אשר בזכותם גושמה כל הארץ תמיד, מבלי היות חלקה אחת אשר לא תמטר אליה] "כי לא נראת' קשת בימיהם") כן יהי' תמיד, מזמן המבול והלאה מאז החלו בני אדם להטיב דרכיהם כמשכ"ל, קדרות שכל בני אדם, וחשכת בערותם המוסרית רק בחלק פרטי מהעולם, כמו שנמצא אח"כ בסדום ובנותיה ודומיהן, לא בכלל העולם, לחייב כבראשונ' ע"י זה גם העונש הכללי במבול מים או שאר מקרים כאלה המשחיתים כל הארץ, וע"ז רומז גם מאה"כ "כי מי נח זאת לי וכו'," שהכוונה כי מעתה ברית כרותה למין האנושי, ואף כי לאומה הישראלית, שלא ישחיתו עוד דרכם בדרך כללי בעבור זכרם תמיד עונש המבול אשר הי' בדרך נסיי ויוצא ממנהג הטבע ושומם תמיד על לב הנשים והמופתים שנעשו בארץ, ויהי להפך, כי האמונ' האמיתית וההליכ' בדרכי הי"ת תהיינה נמצאות תמיד עלי ארץ לפחות בקצת יחידי סגולה זעיר שם זעיר שם, ע"כ כמו שנשבע לבלתי הביא עוד מי מבול נשבע ג"כ שלא לקצוף ולגעור עוד לעולם, כי בהסרת הסבה, והיא ההשחתה הכללית בבחינה מוסרית, יושר מעצמו ע"פ משפטי הצדק גם המסובב, והוא העונש הכללי על ידי המבול ודומיהו, וקצפו התמידי. ובעבור היות הקשת האות המעיר כל משכיל להחזיק בתמותי, ולהשאר תמיד על טבע אנושתו לבלתי השחית דרכו לצמיתות כאנשי דור המבול. אמרו חז"ל כל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא נברא זה המסתכל בקשת," ר"ל אם אינו חס על כבוד קונו אף שהוא מסתכל בקשת המזכירו תמיד בחובת האדם ותעודתו עלי ארץ, ובכל זאת סר כולו ואין צד טוב בדרכיו הבלתי מכוסה בענן השכלות והבערות ובעב החטא והעון נח לו שלא נברא, כי העדר איש כמוהו הנפסד לצמיתות בבחינה מוסרית טוב ממציאותו. כמי שלא יתואר האל ית' בשהוא יכול להתגשם או לברוא כמותי כי לא יסבלהו כלל ענין אלהותו כן לא יתואר בשהוא יכול לעשות עושק ונלוז לשום נמצא מנמצאיו כי לא יסבלהו חק שלמותו. כי כמו שהענין הראשון יהיה סותר ומכחיש טבע האלהות כן הענין השני יהיה סותר ומבטל חק השלמות. הוא מה שביארו אדון הנביאים בשלמות באומרו כי ה' אלהיכם היא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד עושה משפט גר יתום כו' (דברים י'). יורה כי כמו שמאמתת עצמיותו שהוא היותו ית' ה' אלהיכם יחוייב להיות אלהי האלהים ירצה סבת הסבות כלם מה שכבר נתבאר שזה א"א שיהיה גשם ולא כח בו וא"כ נמנע בחקו להתגשם על כן יחוייב משם שהוא אדוני האדונים. אשר זה מה שיקיים הנמנע להיות אחר כמותו ושוה לו. כן מהיותו ית' בעל שלמיות אשר יזכר קצתן באומרו האל הגדול הגבור והנורא חוייב שלא ישא פנים ולא יקח שוחד לעשות שום עול בהנהגתו העליונה אבל הוא עושה משפט גר יתום ואלמנה בלי שום נטיה מהיושר כלל. וזהו חוזק מאמרו של אברהם אבינו חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה וכו' (בראשית י"ח). כמו שיתבאר במקומו ב"ה כי ידע כי הוא נמנע מנד חק שלמותו. ולזה נמשך איוב באומרו חלילה לאל מרשע ושדי מעול (איוב ל״ד:י׳). והוא מאמר ירמיהו באומרו צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע כו' (ירמיהו י״ב:א׳). יאמר שהוא יניח צדקתו ויושרו ליסוד מונח וקיים אמנם שהוא שואל כתלמיד לדעת דרכיו בהם. וזה הדרוש מהצדק והרחקת העול יתבאר עוד אצל קושי לב פרעה שער ל"ו ב"ה. והנה כמו שהיה העול המסולק והמרוחק ממנו ית' הוא אשר יוכלל בצדיק ורע לו רשע וטוב לו להיותו עול מפורסם אשר צעקו ממנו שלמים וכן רבים כן לא יתואר הוא יתב' בשימנע משום נמצא כל אותו הטוב שאפשר לקבל מאתו ית' ואפילו על צד החסד הגמור כי אחר שיש ספק בידו לעשות הנה אם יגרע טוב ממנו הלא יהיה הכילות בחוקו ית' חלילה. ולזה אמר המשורר צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו (תהלים קמ"ה). ירצה עם שהוא ית' הניח מדת הדין לנהוג בו העולם אלו עם אלו עם כל זה בכל מעשיו אשר יעשה הוא עמם הוא מחזיק במדת החסידות לעשות עם כל נמצא ונמצא לפנים משורת הדין בכל מה שיוכל לקבל מן הטוב כפי טבעו וחוקו ולכן השואלין למה לא עשה מהנמלה נשר או מהנשר גמל וכיוצא הנה הנם כשואלים למה לא עשה מרגל האדם ראש או מהשער עינים כי כלם יחד יבערו ויכסלו כי הוא ית' חנן לכל בריה ובריה הצורה היותר שלמה שהיה אפשר לקבל בחוקה וזה צודק אפילו ביותר חסרה והוא מאמר הנביא באומרו הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו נותן ליעף כח כו' (ישעיהו מ׳:כ״ח-כ״ט) כמו שכתבנו בשער ג' ויבא שלמותו בפרשת שמיני שער ס'. וכן הוא בהטבת האנשים אם להיטיב אותם במדת החסד יותר ממה שהם זכאין בו או להאריך להם כל מה שיסבול טבע העון ההוא או החוטא בו הכל הוא בא ונמשך ממידת החסידות אשר לא סרה מחק אלהותו ית' ולא תסור לעולם וכמו שפירשו הוא ית' ע"י הנביא ירמיהו לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם (ירמיהו ג׳:י״ב). ומה נאריך עוד בראיות ושלש עשרה מדותיו יוכיחו. ועתה הנה מכל זה יצאו לנו שאלות חזקות במה שיכללהו זה החלק מהספור אשר אנו בביאורו מענין קרבן נח והריחו אותו וההבטחות הבאות בעבורו שלא להוסיף עוד לקלל את האדמה כאשר עשה ובברית הקשת הבא על זה לאות ברית כמו שאסדר אותם בזו אחר זו עם שאר הספקות אשר ראוי לעורר על הבנת הכתובים כדרכנו. האמנה כי מה שראוי שיאמר במאמר ומוראכם וחתכם עם הפסוקים הנמשכים אליו איחד אותו לשער מיוחד אחרי זה כמו שייעדתי אותו בשער הג' מאמר ח' כי הוא ענין נכבד מאד ראוי להחשב בפני עצמו:

הנה בארנו בקצרה ההבדלים האלה שנבדלים בהן המלכים והכהנים והלוים משאר אישי העם הזה. והנה מצות התורה ואזהרותיה חקותיה ומשפטיה הרבים, מתפשטים על כלל זרע יעקב. כדרך (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". לכל הקהל כולו, מה שחייב האחד לעשות, חייב כל זולתו. ומה שהוזהר האחד ממנו, הוזהר כל זולתו. ונכללין בזה ההמון מלכיהם שריהם וכהניהם ולוייהם נביאיהם ושופטיהם. לפי שכל נפשות בני ישראל הן מן הזרע הטהור שהוכשרה לקבל הנפשות היקרות, המוכנות במצבן לעמת החקים והארחות האלו, לעשות מה שיחוקקו לעשות, ולהזהר ממה שהוזהרנו ממנו. וכן נאמר (במדבר טו, טז) "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". ואין דבר נפלא מזה, לצווֹת תורה אחת ומשפט אחד להמון מבני אדם בלי מספר, ותעמוד לדורי דורות; דור הולך ודור בא, אלפים מבני אדם עד הדור האחרון. ושיהיו נערכים במשקל ובמדה הנאותה לכל נפש ונפש, שלא תהיה מצוה ממצותיה וחוק מחקותיה יוצא מגדר האפשרי משום נפש. וכבר ידעת חלוף מצבי הנפשות בכחותיהן, וחילוף הֶמְשֵׁל ציוריהן, וחילוף מזגי הגויות. שכפי מספר בני אדם, כן מספר החלופים האלו. ואין אחד מהן יוכל לומר "קיום דבר זה, אצלי מסוג הנמנעות". או "להזהר מדבר זה, הוא אצלי מסוג הנמנעות". כי אם היה מאמר כזה נאמר כפי האמת, איך היה אומר "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם"? והשוה כל ההמון במעשה המצווֹת ובאזהרות ובעונשיהן? ולא יצוה האל מה שאי אפשר קיומו בחק אחד מבני האדם. ולא יזהירהו ממה שאי אפשר בחקו להזהר ממנו. (איוב לד, י) "חלילה לאל מרֶשע ושדי מֵעָוֶל!" אבל באמת מצות התורה ואזהרותיה הם אפשרי הקיום מכל הנפשות, ועל דרך שיתבאר בחדר העשירי. ודע כי לפי שהתורה עליונה ומאת השם ב"ה אדון הכל ויוצר רוח אדם בקרבו, לא יפלא ממנו דבר. חקק חקים ומשפטים צדיקים ערוכים ושמורים לכל נפשות זרע יעקב, וכמו שאמרנו שהם נערכים במשקל ובמדה הנאמנה לכל נפש ונפש. ומי האיש ירא את ה', בין קטן בין גדול, ר"ל בין שהוא בעל נפש יקרה ובין שהוא בעל נפש פשוטה, יוכל לשמור חקיו ומשפטיו לעשותם. כי אין בכל המצווֹת נפלאות ורחוקות מטבע האדם ומדעתו, ולא דברים מכבידים ומעמיסים עול כבד שלא יסבלו מקצת הנפשות.¹וכן כתב רמב"ם, מורה נבוכים, ח"ב סוף פרק לט ולא ענינים מפחידים וממיתים כלל. אבל כל מצות התורה הם דרכי החיים. כמו שאמר (ויקרא יח, ה) "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וכן אמר על קרבת הענינים עם נפש האדם (דברים ל, יא-יד) "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". כלומר אין במצותי ענין שמימי ומלאכותי,²ענין של מלאכים שתאמרו מי יעלה השמימה ויראה שם הענין שנצטוינו עליך ויקחה וישמיענו אותה מה היא ואז נעשנה? כי לא צויתי אתכם לעשות מעשה מלאכים או מעשה מאורות השמים שנעלם מכם ענינם. וכן אין במצותי ענין ארצי הרחוק מכם, לא ידעתם מה הוא, שתאמרו מי יעבר לנו אל עבר הים לראות שם הדבר שנצטוינו עליו, ויקחה וישמיענו אותה ואז נעשנה? אבל כל הדברים אשר צויתי אתכם, ידועים לכם וקרובים אליכם. וכולם תלויים בכם. אם תלמדום בפה, ותשמרום בלב לעשותם. כלומר הם אפשרי הלמוד והשמירה והעשייה. ולפי שיצרתי בכולכם עין רואה ואזן שומעת ולב מבין ושומר, וכח הממשלה לבחור בטוב. מעתה אין הדבר תלוי אלא בכם. ואם תתור בעין הלב ותדרוש בכל מצות התורה, תמצא שכל זה אמת נגלה מאוד. ולכן נציע בחדר הסמוך מצות התורה על דרך כללים. ובכל מצוה ומצוה או אזהרה מאזהרותיה, שיש פתחון פה לנפש מן הנפשות לערער או לדבר עליה שיש בה קושי או מעמס לנפש לשמרה או להזהר ממנה, אבאר בקצרה שאין הענין כן: