איוב לד:יא מחשבת ישראל: חובות הלבבות ונפש החיים

כִּ֤י פֹ֣עַל אָ֭דָם יְשַׁלֶּם־ל֑וֹ וּֽכְאֹ֥רַח אִ֝֗ישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ׃

חובות הלבבות

וְאִם תִּיקַץ וְתִתֵּן אֶל לִבְּךָ מָה שֶׁאָמְרוּ רז״ל הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם תִּשְׁתַּדֵּל בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה הִשְׁתַּדְּלוּת מִי שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ כִּי בְּמַעֲשָׂיו יִהְיֶה לוֹ גְּמוּל וְעֹנֶשׁ כמ״ש (איוב לד) כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ. וְתִתְנַהֵג בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם מִנְהָג מִי שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ כִּי קֶשֶׁר כָּל תְּנוּעוֹתָיו וְהִתְהַפְּכוּת עִנְיָנָיו בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה וְהוּא בּוֹטֵחַ עָלָיו בְּכֻלָּם [וּמַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה׳, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים נה): הַשְׁלֵךְ עַל ה׳ יְהָבְךָ. וְכַאֲשֶׁר יִתְיָאֵשׁ מִפַּתּוֹתְךָ מֵהַפָּנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, יִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה מִצַּד אַחֵר וְיֹאמַר לְךָ: אָמְנָם מָה שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְמַלֵּא מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְיִחוּדָהּ לִשְׁמוֹ תּוּכַל עַל זֶה לְאַחַר זְמַן בֶּעָתִיד. גַּם אִם יִשָּׁאֵר לְךָ יוֹם אֶחָד מֵחַיֶּיךָ, וְאַתָּה תַּשְׁלִים עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁרָאוּי יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, כְּבָר זָכִיתָ אֶצְלוֹ לִגְמוּל מַתְמִיד וּלְהַצָּלָה מֵעֹנֶשׁ, וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ אָפְנֵי הַתְּשׁוּבָה וְשֶׁהַבּוֹרֵא יְקַבְּלָהּ מִמְּךָ, אִם אַךְ תַּעַבְדֶנּוּ בְּלֵב שָׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי וְדָרוּשׁ. אֲבָל אַתָּה שׁוּב אֶל טַעֲנָתְךָ הַנְּכוֹנָה, וְהָשֵׁב עָלָיו בָּזֶה וְתֹאמַר לוֹ: וְאֵיךְ אַמְתִּין עַד יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מוֹתִי, וַאֲנִי לֹא אֵדַע יוֹם מוֹתִי? הֲלֹא אֶהְיֶה כְּאוֹתוֹ הָעֶבֶד, שֶׁהֶאֱמִין בְּמַלְכּוֹ, שֶׁלֹּא יְסִירֵהוּ מִלְּפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו, וַיָּתָר לִבּוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵי תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם וַיִּשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם עַד שֶׁעֲבוֹדָתוֹ לְמַלְכּוֹ נֶעֶשְׂתָה עָלָיו לְטֹרַח. וְהִנֵּה נִקְרָא פִּתְאוֹם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לָתֵת לוֹ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל עֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא הָיוּ לוֹ תְּשׁוּבוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת, וְנִתְחַיֵּב גֵּרוּשׁ מֵעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ וּמִכָּל עָרֵי מַלְכוּתוֹ, וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו עָנִי וְנַפְשׁוֹ אֲבֵלָה, שֶׁלֹּא רָכַשׁ לוֹ שׁוּם דָּבָר בְּכָל זְמַן עֲבוֹדָתוֹ לְמַלְכּוֹ, בִּזְמַן שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת. וְכָךְ נִשְׁאַר כָּל יְמֵי חַיָּיו עָנִי וְאֶבְיוֹן, נֶאֱנָח וְדָווּי, מִתְאַבֵּל וְנִתְעָב עַד יוֹם מוֹתוֹ].
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְנִמְצָא בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה מָה שֶׁחוֹלֵק עָלָיו מָה שֶׁמּוֹרֶה כִּי הַמַּעֲשִׂים הַנִּרְאִים מִן הָאָדָם נְתוּנִים בִּרְשׁוּתוֹ וְהוּא בּוֹחֵר בָּהֶם בְּחֶפְצוֹ וְהֵם הוֹוִים בִּרְצוֹנוֹ וּבְחִירָתוֹ וע״כ הִתְחַיֵּב בִּגְמוּל וּבְעֹנֶשׁ עַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הָעֲבֵרָה וְהוּא מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ל) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע וְאָמַר (שם) וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים וְאָמַר (מלאכי א) מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת וְאָמַר (איוב לא) כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וְאָמַר (משלי יט) אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ. וְכָל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּסִפְרֵנוּ מִתּוֹרָה וּמִצְוֹת וּמוּסָר מוֹרֶה עַל בֵּרוּר הָעִנְיָן הַזֶּה וְכֵן מָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִגְּמוּל הָעֲבוֹדָה וְעֹנֶשׁ הָעֲבֵרָה הַכֹּל מוֹרֶה כִּי מַעֲשֵׂי הָאָדָם מֻנָּחִים אֵלָיו וְכִי כְּבוֹד הָאֱלֹהִים נָקִי מִטּוֹבָתוֹ וְרָעָתוֹ וְצִדְקוֹתָיו וּמְעֻוּוֹתָיו.
שאל רבBookmarkShareCopy

נפש החיים

ואמר כי את כל מעשה. ולא כי על כל מעשה הענין כמ"ש (איוב ל״ד:י״א) כי פועל אדם ישלם לו והוא כמו שנתבאר למעלה (בפ"ו בהג"ה) שמעת שעולה על טוהר מחשבת האדם לעשות מצוה תיכף נעשה רשומו למעלה בשרשו העליון לבנות ולנטוע כמה עולמות וכחות עליונים. כמ"ש (ישעיהו נ״א:ט״ו-ט״ז) ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים גו' וכמאמרם ז"ל א"ת בניך אלא בוניך כמש"ל.
שאל רבBookmarkShareCopy