לָ֭כֵן יְרֵא֣וּהוּ אֲנָשִׁ֑ים לֹֽא־יִ֝רְאֶ֗ה כָּל־חַכְמֵי־לֵֽב׃ (פ)
נתיבות עולם
בפרק קמא דר"ה (י"ז, א') המינין והאפיקורסים ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפרשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ החיים וכו'. ושנתנו חתיתם בארץ החיים אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לש"ש דאמר רב יהודה אמר רב כל פרנס שמטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אין רואה בן ת"ח שנאמר לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב. והנה הפרנס המטיל אימה יתירה על הצבור הוא ככל המינים והפורשים מדרכי הצבור, כי גם פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור הוא פורש מן הצבור ואינו נכלל בצבור. בודאי כאשר עושה לשם שמים ובשביל הצבור לא נקרא זה פרישה מן הצבור, אבל שלא לשם שמים ראוי שיהיה נחשב כמו מין ופורש מדרכי הצבור שהרי הוא פורש מן הצבור. וכבר התבאר ענין הפרישה מדרכי הצבור, שהוא פרישה מן הש"י כי הוא יתב' נקרא אלקי ישראל, ולפיכך ראוי שיהיה נחשב הפורש מן הצבור שהוא פורש מן הש"י ודבר זה מבואר. ומה שאמר שלא יראה בן ת"ח, פי' כי דברי חכמים בנחת ישמעון, ודבר זה בארנו למעלה, כי כל ענין השכל הוא בנחת, והוא מסודר, ואין יוצא מן הסדר כמו שאר הכחות שהם באדם שהם פועלים בכח שלהם, כי אין ענין שכלי כך רק שהוא מסודר. ולפיכך אמר מי שהוא מטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אין רואה בן ת"ח, כי השכל ג"כ פרנס ומנהיג כל איברי האדם והוא מנהיג בנחת, וכך ראוי שיהיה האדם מנהיג את הציבור מבלי שיתפעלו אשר תחתיו, כמו שהוא השכל באדם אשר מנהיג כל העיר אשר הם איברים של האדם כולם שנקרא האדם עיר כמו שאמר (קהלת ט') עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' כמו שהתבאר למעלה. וכמו שהוא כך באדם כך ראוי שיהיה מנהיג הצבור, ואם אין מנהיג הצבור כן רק משתרר ומושל בכח על הצבור ומטיל אימה יתירה על הצבור אין יוצא ממנו בן ת"ח לעולם, כי איך יצא ממנו בן תלמיד חכם, כיון שאין הנהגתו דומה לכח השכלי שהוא פרנס ומנהיג ג"כ את הצבור בסדר ובנחת, ודבר זה יש לך להבין:
גן נעול
ואמנם לפרש הענין היטיב ולהמתיקו בדרך ישר נוסיף דברים. הנה איוב ורֵעָיו גם אליהוא, ערכו דברים זה עם זה על משפטי השם ב"ה ויושר מנהגיו. כי איוב מתוך צערו דבר סרה נגד משפטי השם ב"ה, ותאר עצמו בתאר "חכם", ורֵעָיו השיבו על דבריו והצדיקו משפטיו ית' ואמרו שהן כולם בחכמה, אלא שאיוב בעבור שאיננו חכם מסכל ארחות השם ב"ה. ואיוב התגבר עליהם בטענותיו להוכיח שהדין עמו, ולא יכלו רֵעָיו עמוד מפני טענותיו. ואז החל אליהוא להעריך דברים וְהִצְדִיק את השם ב"ה, וכמו שבארנו ענין זה למעלה (חדר ד חלון יז), קחנו משם. ולפי שהתוַכחו באופני ההנהגה העליונה, וכל אחד התפאר שהוא מֵבִין בסוד דרכי השם, וכבר בארנו למעלה (חדר ב חלון י), שמי שהוא חכם וציורי החכמה מושלים בלבו יבין בבינתו מפעלותיו ית', טוב לטובים ורע לרעים, ולא ישתומם על התמורות הרבות שרואה בעיניו, בהבינו שהכל כפי החכמה. אבל מי שאין ציורי החכמה מושלים בלבו ואיננו חכם, לא יבין כדמות הציורים האלו הנגלים בדרכי ה'. וכן בארנו פעמים רבות שאין קץ לחכמה, וציורים רבים נטועים בנפש שצריכין לצאת מן הכח אל הפועל טרם ימשלו בנפש. וכל עוד שאינן מושלים בנפש לא יבין הציור שהוא מחוצה לנפש. וצאתן אל הפועל צריכה לזמן, שיתאמץ האדם מעט מעט עד המשילם בנפש. ולכן היו איוב ורֵעָיו חושבים שציורי החכמה וההנהגה בהן תלויים ברוב הימים ובזקנה, ושתמצא החכמה בישישים ובזקנים. ולכן אמר איוב (שם יב, יב) "בישישים חכמה וארך ימים תבונה", וכמ"ש בחדר השמיני. גם רֵעָיו השיבו (טו, י) "גם שָׂב גם ישיש בנו, כביר מאביך ימים". וכן לדעת זו יגידו אנשים רבים ויגלו בסוד ההנהגה העליונה יותר ממה שיוכל לגלות האחד או מעטים. והטעם כי בהיותם רבים, כל אחד מצא בנפשו דרכים ידועים, ומה שחסר האחד הוליד השני, שע"י כן יבין כל אחד מקצת ממפעלותיו ית'. ובהתאספם יחד ויגיד כל אחד מה שמצא בנפשו, תצא הודעה גדולה מביניהן, מה שלא יוכל לספר האחד או המעטים. והנה כל זה אמת אם נשאר האדם על טבעו ולא זכה לאור הנאצל ממרומים, כי אז יקנה החכמה ברוב השנים, גם יגידו הרבים יותר מן האחד. אבל כשזוכה אחד ממנו לאור הנאצל, אז יקנה ציורי החכמה בלי הצטרך לזמן, כי הענינים האלהיים אינן תלויים בזמן, וכמו שבארנו היטיב בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'). וכל זה הודיע אליהוא כשהחל לדבר, ואמר (לב, ו) "צעיר אני לימים ואתם ישישים", כלומר הנני יחידי ואתם הרבים, אני צעיר לימים ואתם ישישים. (לב, ו-ז) "על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם. אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה", כלומר בעבור כן יראתי לחות דעתי, בעבור שגם אני אמרתי רוב הימים והשנים יודיעו החכמה, כמבואר למעלה. ואולם עתה ששמעתי דבריכם ונתברר לי שיגעתם לריק ולא הועלתם בדבריכם כלום, נודע לי שאין החכמה תלויה לא במספר המדברים ולא ברוב השנים. (לב, ח) "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם", כלומר עיקר הדבר תלוי ברוח האדם כשהתאמץ להוציא ציוריו מן הכח אל הפועל, וזכה בצדקתו לאור נאצל ממרומים והבינתהו נשמת שדי ורוח פיו, שבחוּל הרוח הזה על האדם יתגלו ציורי הנפש פתאום ויעמדו מול פני הלב, ויתרחבו כחות השכל והבינה הנטועים בנפש, וכמו שבארנו בבית הראשון (שם שם). וע"י כן בחכמתו יבין כדמות הציורים האלו הנגלים במפעלותיו ית'. ואחר שהדבר כן הוא, יפה אמר "לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט", כלומר אחר שאין התגלות ציורי החכמה בלב תלויה בהתאמצות האדם לבד, הנה לא יועילו הרבים שיספרו המה מלאכות ה'. וכן לא יבינו הזקנים משפט ה' ויושר אורחותיו, כי איננה תלוי בזקנה ולא במספר המדברים, אלא הכל תלוי בצדקת האדם כשיעשה את שלו, כי אז יתלוה אליו רוח אלהים ממרומים, ויהיה חכם לב, ואז יבין דרכי ה' ומשפטיו. הָבֵן הפירוש הנפלא הזה ועמוד עליו, ותראה כי חתימת דברי אליהוא מעין הפתיחה, כי חתם (איוב לז, כד) "לכן יראוהו אנשים, לא יראה כל חכמי לב". שים לבבך לדברנו מה שכתבנו למעלה בפירוש פסוק זה (חדר ד' חלון כ'), ותמצא שדומה בענינו לפירוש הפסוקים שפרשנו בחלון זה.
גן נעול
[איוב לז, כד] "לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חַכְמֵי לב". פירוש "חכמי לב", החכמים המופלאים שאספו החכמה ונוהגים בחכמה, וזכו לרוח אלהים בחכמה, וכדברי הכלל הכ"ז. ודברי הכתוב הזה חתומים מאד, ובו חתם אליהוא דבריו ותוכחותיו. ובפסוק שלפניו אמר (לז, כג) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה". פירוש, אליהוא הוכיח את איוב על צַדקו נפשו מאלהים, וחשב כי אין אלהים שופטים בארץ. לכן הזכיר אליהוא תעלומות רבות של חכמה שאנו רואין במפעלות השם ברוך הוא בענין רדת הגשמים, כי בם ידין עמים. והודיע כי הוכן הכל פעם לחסד פעם לשבט, דבר והפוכו כפי דרכי החכמה. והודיע עוד כי עצמו וגבהו דרכי השם ברוך הוא, והאדם לא יבין אחת מני אלף, וכל שכן שלא ידע תכלית הדברים. ועל זה אמר "שדי לא מצאנוהו", כלומר אין ביכלתינו למצוא מעשה השם ברוך הוא, כדרך (קהלת ה, יז) "וגם אם יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ה'), וכדרך (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא", ויתבאר בחדר העשירי בעז"ה. וכן הוא ב"ה כל יכול, (תהלים קמז, ה) "גדול אדונינו ורב כח", ועל זה אמר "שגיא כח", וכדרך (איוב ט, ד) "חכם לב ואמיץ כח" המבואר בחלון י"ז. וגם כל דרכיו משפט צדק ומישרים, הוא יודע הכל ומבין הכל, ולכן הוא לבדו (תהלים צח, ט) "ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים". ועל זה אמר "ומשפט" כלומר שגיא משפט, כי מלת "שגיא" תשמש לשתים. וכן יסודות משפטיו כולם צדיקים, כי הוא ב"ה אדון כל צדק, והוא לבדו מחוקק חֻקֵי חכמה וצדק וכדברי הכלל העשירי. ועל זה אמר "ורוב צדקה", רב ואדון כל צדק. ולפי שכל דרכיו בצדק ובמשפט, ישלם לכל איש כמעשהו בלי ספק, טוב לטובים ורע לרשעים, ולא יחליף מדתו לעולם. ועל זה אמר "ולא יענה", כלומר חלילה לשופט כל הארץ לענות גבר שלא כמשפט, כמו שחשבת אתה איוב! וכענין (איכה ג, לג) "כי לא עִנָּה מלבו ויגה בני איש". ואחר שהאריך אליהוא ההודעות האלו, הוציא התולדה "לכן יראוהו אנשים", כלומר לפי שהוא ב"ה לבדו החכם בהחלט, וכל החכמה מאת השם לבדו, וגם אין ביכולת האדם לברר חֻקֵי חכמת השם ברוך הוא במופתי הדעת, הן מה שחקק לבני אדם, הן דרכי הנהגתו את עולמו, וכדברי הכלל התשיעי; הנה לא נשאר לבני אדם דרך לקבל החכמה ולהתנהג בדרכיה, זולתי ביראת ה', להשען על מצותיו וחֻקוֹתיו כְעִוֵּר הנשען על הפקח, וכדברי הכלל הכ"ה. ובעבור יראתו יתגבר על יצרו וינהג בחכמה, על כן הנני מצוה אתכם שתיראו את ה', וכדרך שחתם קהלת ספרו (קהלת יב, יג) "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור" וגו', וכמו שבארנו למעלה (חדר ג' חלון י').