איוב לח:ח מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, האמונות והדעות ותורת העולה

ובמדרש (ש"ר פרש' כ"א) א"ר אלעזר הקפר אמר לו משה לא כך אמרת שאין הים נעשה יבשה שנא' (ירמיהו ה׳:כ״ב) אשר שמתי חול גבול לים וגו'. ונאמר (איוב ל״ח:ח׳) ויסך בדלתים ים. אמר ליה הקב"ה לא קראת בתחלת התורה דכתיב (בראשית א׳:ט׳) ויאמר אלהים יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו מתחלה שאני קורעו שנ' וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון מיד שמע משה להק"בה והלך לקרוע את הים (ז) וענין המאמר הזה הוא להטעים כח הנס הזה וכיוצא בו וזה שכבר יפלא השלם שבאנשים ממנו לפי החוזק והקיום אשר שם הבורא בטבע הנמצאות לפי צורך העולם ותועלתו הכולל שהוא התנאי הראשון שהתנה בכל מאמרות הבריאה אלא שהיתה התשובה. (י) כי הוא ית' אשר הוציא אותם מטבען במאמר יקוו המים ושעשה לו מאז תנאי שני חדש והוא שכשם שנקוה ונתקבץ במאמרו מהיותי נגר בכל העולם כך יחזור להפרד ולהפרע בכל זמן שיצטרך לפי סדר ההשגחה כי הוא הטבע השני החכם המשמש לרגל מלאכת התורה כמ"ש בשער ל"ח ובנזכרי' ב"ה. והוא מה שנתבאר מאמרו וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון כי התנאי הא' הוא שיהא נגר בטבעו והשני הוא להיותו נקרע ועומד:

(משלי ל, ג) "ולא למדתי חָכְמָה, ודעת קדושים אדע". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ותחלת הענין (ל, א-ב) "דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל. כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי". ואמרו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה י, ד) "אגור בן יקה הוא שלמה. ונקרא כן בעבור שאגר את הבינה והקיאה". וראב"ע ז"ל פירש אגור היה בימי שלמה הולך ביושרו ויודע דעת ונכבד בדורו, על כן המלך שלמה אסף חכמתו בספרו. ואיתיאל ואוכל היו חכמים, חברי אגור או תלמידיו" [ע"כ]. ואין עניננו לפרש מה שאינו הכרחי. ורק ארמוז בקצרה. בין שיהיה אגור המלך שלמה, ובין שיהיה חכם מחכמי דורו, אחשוב שמִלַת "אגור" שם הפעול. איש שהיה אגור בלבו מאסף החכמה והבינה אמר המשא הזה. "נאם הגבר לאיתיאל" כלומר שכל דבריו דבר בעבור כי ה' עמו, ונלוה אליו העזר האלוהי ממרומים. ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת יי'. "לאיתיאל ואוכל". כלומר בעבור כי אִתִּי אֵל יכלתי לדעת חכמה ודעת. ודומה לזה פרשו רבותינו ז"ל המלות הללו, אבל על דרך התוכחת לשלמה שעבר על דברי תורה. ולפירושנו הודיע כי הסָר מחֻקֵי השם ב"ה שבכתב ושבע"פ, ולא זכה בצדקתו לעזר האלהי ממרומים, לא יצלח בחקירותיו ובמשפט שכלו, בעבור שכל הענינים נשגבים מדרכי בינת האדם ושכלו. ואע"פ שהכסילים והאוילים בוחרים להם דרכים ללכת בהם, וקצתן חולקים על חֻקֵי החכמה, וכמבואר בכלל הכ"ו, הנה כולם יודו שבעניני דעת העמוקות והנפלאות תסתתר בינת האדם מהתבונן בהם. ולא יִוָדְעוּ רק לעומדים בסוד ה', אנשי הרוח. ולכן אין טוב לאדם רק לקבל האמת מתורת ה' ולהשען עליו בכל לב, וע"י כן יזכה לרוח דעת ממרומים. ואז ימצא חכמה ודעת קדושים וידע העמוקות והנפלאות. ועל זה אמר "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי". כלומר הנני נבער מדעת מושכלות הראשונות הנטועות בנפש, והן הן שרשי הבינה. וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין דעת אין בינה". וכמו שפרשנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ה') פסוק (תהלים צד, ח) "בִּינוּ בוערים בעם", שקראם "בוערים" בעבור הַכְּחִישָׁם דרך המדע. ואמרנו שם (שם חלון ד') עוד שהמושכלות הראשונות אע"פ שהן נטועים בכל הנפשות על דרך אחת, הנה הם במקצתן כשכוחות ובעל הנפש לא התעורר עליהן מעולם. ואם לא הצטיירו בדעתו אי אפשר שיוליד מהן תולדות הבינה. על דרך משל מושכל ראשון "אין הר בלא בקעה". ויש בני אדם שבאו בימים ולא התעוררו על מושכל זה. וכן יקרה בכל המושכלות הראשונות שהן יסודות הבינה שתהיינה רובם כשכוחות מן הנפש, ואז לא יעזרו לכח הבינה ולא יבין לעולם העמוקות והפנלאות. ואמנם בהופיע על האדם רוח דעת ממרומים, תגלינה ציורי הדעת הצחים הנטועים בנפש פתאום. ויעמדו למול עיני לבו, ויבין על ידיהן תעלומות רבות, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ד') מענין התעלמות ציורי המדעות בנפש, שהן מתעלמות יותר מציורי החכמה לפי שהן צחות למאוד. והן מציירים בדברים עליונים הנבדלים מכל חומר. והנה גם אם יתגלו ציורי הדעת, עוד צריך בינה רחבה ושכל טוב להרכיב המדעות אלו על אלו ולהבין במישרים התולדות היוצאות מהן, ותולדות תולדותיהן, עד שישיג ענינים עמוקים מאד. ואח"כ אמר "ולא למדתי חכמה". כלומר גם החכמה שנבעה מפי עליון ב"ה דרכי צדק משפט ומישרים הכתובים בתורה והמסורים פה אל פה באמונה, הן חֻקֵי תורות האדם, הן חֻקֵי ההנהגה העליונה שהיא כפי דרכי החכמה, הן מעשה שמים וארץ שנתכנו כפי אורחות החכמה. וכדברי הכלל הי"ב הי"ג והי"ד. והן צריכין להאסף (מחוץ) [מבחוץ] מפי סופרים וספרים. כי לא תִּוָדַעְנָה לאדם באמצעות שכלו ובינתו, וכדברי הכלל הט' והי', הנה אנכי לא למדתים. ואם שלש אלה שהן בכחי חסרתי, כי המושכלות הראשונות נטועות בי, והבינה הרחבה ג"כ טבעית לאדם, כי רבים מבני אדם שהן בעלי בינה רחבה. ולימוד החכמה ג"כ ביד כל אדם וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א') וכדברי הכלל הששי. ואיך אאמין בשוא ואתפאר בלבי לדעת דעת קדושים, שאיננה ביד שום אדם? כי דעת קדושים הן ההשגות הצחות העליונות הנודעות לקדושים העליונים מלאכי עליון, הצורות הנפרדות מכל חומר. שאין דרך לאדם לדעתם אע"פ המושכלות הראשונות הנטועות בו והבינה הפועלת על ידיהן, זולתי באמצעות רוח דעת הנלוה לאדם ממרומים. וכדרך (שמות לא, ג) "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" ובארנוהו למעלה (חדר ו' חלון א'). וכן (משלי ב, ה) "ודעת אלהים תמצא". ויראה ששאלו לאגור שיגיד להם דברי דעת. ובקשו ממנו השגות הנפלאות בעניני הבריאה וכיוצא. והשיב להם שכל אלו הדברים לא יִוָדְעוּ בדעת ובבינת האדם מצד החקירה. ומי שאין בו רוח דעת לא יבינם גם אם יפרש אותו זולתו. וכדרך (חגיגה יא, ב) "ולא במרכבה כי אם ביחיד ומבין מדעתו". פירוש, זה התלמיד צריך שיהיה מבין דברי רבו מדעתו ע"י רוח דעת שנחה גם עליו, כי זולת זה לא יבין דעת רבו. ולחזק תשובתו אמר אגור עוד (משלי ל, ד) "מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחפניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו כי תדע". כלומר ראה כל מעשה אלהים לא יוכל האדם למצוא בשכלו ובבינתו. והחל מן השמים והן המרומים הכוכבים והצבאות שנעלם ענינם מדעת כל אדם. כי עצם השמים והמאורות, תעלומות [הן] מבני אדם כולם. בעבור שאין גם אחד ממנו, שעלה שמים וראה כל המעשה הגדול הזה, ומה עצמם ותכונתם, וירד לארץ וספר לשוכני תבל מה שראה ומה שמצא. ולכן מבלעדי מהלכם ותקופתם המושגים לחוש, אין דבר מהם נודע לבני אדם. וכן הזכיר השם ברוך הוא מקצת ענין זה בתוך השאלות הנפלאות ששאל מאיוב (איוב לח, לא-לג) "התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח. התוציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם. הידעת חֻקוֹת שמים אם תשים משטרו בארץ". כי מלבד שנעלם ממנו עצם השמים והמאורות ויסודם, גם מסכלין אנו ההמון הרב מן הכוכבים. ואיך פועלים פעולתם בארץ, ומגבוה יזילו שפעם אל תחתיות, פעולות בלי מספר. וכולם נפלאות ממנו ולא נדע. אחר כך אמר "מי אסף רוח בחפניו?". שהוא היסוד הראשון המושג לחוש האדם, והוא ממלא מתחת השמים עד הארץ. אבל אין אתנו יודע עד מה מקום משכן הרוחות והסערות, מאין מוצאם, ואיך סובבים מאויר. ומי ידמה בדעתו שהם סגורים במקומות ידועים ויצאו משם לשעתן, אם הרוח בטבעו להתפשט תמיד ומי יעצרהו. ודומה למי שרוצה לאסוף הרוח בחפניו שהוא מסוג הנמנעות. אחר כן הזכיר יסוד המים שהוא למטה ממנו. ומי ישכיל באיזו אופן צרורים המים במקוה הימים שלא ישפכו על הארץ. כי המים הולכים וגוברים, וּמִטִבְעָם נגרים תמיד. וכן בבטן הארץ תהומות, (תהלים מב, ח) ו"תהום אל תהום קורא". והנחלים שבים מתחת התהום ובוקעים מעל לארץ. ויותר מזה הנה הארץ עגולה ותלויה במרכז השמים. והמים סובבים לארץ. ומי צררם בעגולה הזאת שלא יצאו מתוך העגולה אל חוצה לה? וגם על זה שאל השם ברוך הוא לאיוב, באמרו (איוב לח, ח-יא) "ויסך בדלתים וגו' בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו. ואשבור עליו חקי וגו' ואמר עד פֹה תבא". הודיע כי הענן והערפל הן חתולות ולבוש מי הים. כדמיון "מי צרר מים בשמלה?" הנזכר פה. אחר כן הזכיר יסוד הארץ ואמר "מי הקים כל אפסי ארץ?". מי יבין ומי ידע מי הקים עמודים שנאחזים בהם אפסי ארץ. כי הארץ תלויה על בלימה, והיא מרכז העגולה הגדולה. ומצד הנפלאות לדעת איך היא תלויה עד שלא תמוט לעולם.¹תוספת המעתיק: אמנם חוקרי זמננו מסבירים סדריות תנועת כוכבי הלכת מפני כח אינרציה תוך ואקום (ריק), פעולת תנועה מתמדת כל עוד שאינו נתקל בחומר מתנגד לתנועתה. אבל לעצם התהוות חק זה של אינרציה אינם יודעים משום מה זה כך. וכן כח הגראביטציה (כבידה) שכל גוף גדול מושך אליו גוף קטן הנמצא סמוך אליו, אין בפיהם הסבר הגיוני. וכמובן האיזון הזה בין משיכה כלפי חוץ, לחלל החיצון, לבין כח המושך כלפי המרכז מפני כח הכבידה, והתלוי לפי משקל אותו גוף הכוכב הנמצא בתנועה, גם הוא מפלאי הבריאה של האיזון. וגם על זה שאל השם ברוך הוא לאיוב באמרו (לח, ד-ו) "איפה היית ביסדי ארץ? הגד אם ידעת בינה. מי שם ממדיה? כי תדע וגו'. על מה אדניה הטבעו?" וגו'. ויתבארו מקצת ענינים הללו בדברנו על שרש "ידע" בעז"ה.

וכיון שבארתי שהמושכל והכתוב והמקובל הסכימו כלם על הרחקת הדמיון מאלהינו יתברך, אני ‏רוצה להציע אלה המלות הגשמיות, ואומר שהם עשר. ראש באמרו (ישעיה נ"ט י"ז) וכובע ישועה ‏בראשו. עין באמרו (דברים י"א י"ב) תמיד עיני י"י אלהיך בה. אזן באמרו (במדבר י"א י"ח) כי ‏בכיתם באזני י"י. פה באמרו (שמות י"ז א') על פי י"י. שפה באמרו (תהלים פ"ט ל"ה) ומוצא שפתי ‏לא אשנה. פנים באמרו (במדבר ו' כ"ה) יאר י"י פניו אליך. יד באמרו (שמות ט' ג') הנה יד י"י. לב ‏באמרו (בראשית ח' כ"א) ויאמר י"י על לבו. מעים באמרו (ירמיה לא כ') על כן המו מעי לו. רגל ‏באמרו (תהלים צ"ט ה') והשתחוו להדם רגליו. ואלה דברים והדומה להם ממעשה הלשון והרחבה, ‏תפיל כל אחד מהם על ענין וסברתו במה שנמצאנו בזולת ענין הבורא, ונדע כי הלשון כן אמתתה ‏ומנהגה, שתרחיב ותשאיל ותדמה, כאשר מרחיבה ואומרת שהשמים מדברים (שם י"ט ב') השמים ‏מספרים כבוד אל. ושהים מדבר (ישעיה כ"ג ד') כי אמר ים מעוז הים לאמר. ושהמות מדבר (איוב ‏כ"ח כ"ג) אבדון ומות אמרו. ושהאבן שומעת (יהושע כ"ד כ"ז) הנה האבן הזאת תהיה לנו לעדה כי ‏היא שמעה. ושההרים מדברים (ישעיה נ"ה י"ג) ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה. ושהגבעות ‏לובשות (תהלים ל"ה י"ג) וגיל גבעות תחגרנה, והדומה לזה, מה שלא יספר מהרה. ואם יאמר ‏אומר: מה היתה התועלת שהרחיב הלשון זאת ההרחבה שתפיל לנו אלו הספקות, ולמה לא סמכה ‏על מלות אמתות, והיתה מסירה מעלינו זאת הרעה? אומר: כי אלו סמכה על מלה אחת, היה ‏השמוש בלשון מתמעט ולא היה מגיע להגיד בה על קצת המכוונות. ואלו היינו באים לספר עליו ‏בלשון האמתי, היינו חייבים לעזוב ולהניח שומע ורואה רחום חפץ, עד אשר לא יעלה לנו כי אם ‏הישות בלבד. וכיון שבארתי הדבר הזה, אשוב אל העשרה ההם בביאורים וענינים, ואומר: שרצו ‏הנביאים בראש ענין ההגדלה וההעלאה, כאשר אמר בבני אדם (שם ג' ד') כבודי ומרים ראשי. ורצו ‏בעין השגחה, כאמרו (בראשית מ"ד כ"א) ואשימה עיני עליו. ורצו בפנים הרצון והכעס, כמו שאמר ‏‏(משלי ט"ז ט"ו) באור פני מלך חיים. ונאמר (ש"א א' י"ח‏‎ ‎‏) ופניה לא היו לה עוד. ורצו באזן קבול ‏הדברים, כאמרו (בראשית מ"ד י"ח) ידבר נא עבדך דבר באזני אדני. ורצו בפה ובשפה באור וצווי, ‏כאמרו (במדבר ד' כ"ז) על פי אהרן ובניו. (משלי י' כ"א) שפתי צדיק ירעו רבים. ורצו ביד יכולת, ‏כאמרו (ישעיה נ"ט א') הן לא קצרה יד י"י ורצו בלב חכמה, כאמרו (משלי ז' ז') נער חסר לב. ורצו ‏במעים חנות, כאמרו (תהלים מ' ט') ותורתך בתוך מעי. ורצו ברגל הכרח, כאמרו (שם ק"י א') עד ‏אשית אויביך. וכיון שמצאנו אלה המלות בבני אדם על זולת ההגשמה, ואחר כן אומר בקצת ‏העתים, קל וחומר שיכשר פרושם בעניני הבורא על זולת ההגשמה. ואחר כן אומר: כי כבר מצאנו ‏אלה המלות במוצק, ולא שיכשר שיהיה לו מאומה מן אלה האברים, והוא, שאנחנו מוצאים בלשון ‏לארץ ולמים שתים עשרה מלות. תחלתם ראש (משלי ח' כ"ו) וראש עפרות תבל ועין באמרו (שמות ‏י' ד') וכסה את עין הארץ. ואזן כאמרו (ישעיה א' א') והאזיני ארץ. פנים, כאמרו (במדבר י"א ל"א) ‏על פני הארץ. ופה, כאמרו (שם ט"ז ל"ב) ותפתח הארץ את פיה. כנף כאמרו (ישעיה כ"ד ט"ז) מכנף ‏הארץ. יד כאמרו (דניאל י' ד') על יד הנהר. שפה, כאמרו (שמות ב' ג') על שפת היאור. לב, כאמרו ‏‏(שם ט"ו ח') קפאו תהומות בלב ים. טבור, כאמרו (יחזקאל ל"ח י"ב) על טבור כארץ. בטן, כאמרו ‏‏(יונה ב' ג') מבטן שאול שועתי שמעת קולי. רחם, כאמרו (איוב ל"ח ח') ויסך בדלתים ים בגיחו ‏מרחם יצא. וירך, כאמרו (ירמיה לא ח') וקבצתים מירכתי ארץ. וכאשר מצאנו הלשון שעשה אלה ‏המלות, למה שעיד חושנו, שאין מאומה מאלה האברים, אבל הם כלם העברות, כן עשתה זה למה ‏שהעיד לו שכלנו שאין לו מאומה מאל האברים; אבל הם כלם העברות. ואם יאמר אומר: אין הלשון ‏עושה, אלא מה שהוא מוגשם, יתחייב שימציאנו אלה השתים עשרה בארץ ובמים, וכמו שעברו אלה ‏המלות, עבר עוד המצטרף אליהם מהטה אזנך, פקח עיניך, שלח ידך, והדומה לזה, ועברו פעליהם ‏המיוחסים אלים, מויראה, וישמע, וידבר, ויחשב. והדומה לזה, והיה לכל אחד מהם סברא, עד וירח ‏י"י, אשר משמעו קשה, הוא קבול, כאמרו (איוב י"ד ט') מריח מים יפרח, כפי מה שמסכים למושכל ‏ולכתוב ולמקובל. ואם יפרץ פרץ ויאמר: ואיך יתכן שיסבור אלו הסברות באלו המלות המוגשמות, ‏ובמה שייוחס אליהם, והכתוב כבר פרש שצורתו כצורת האדם? ראוה הנביאים מדברת עמם, ‏ומיחסים אליה דבריו, וכן שכן שהוא על כסא, ומלאכים נושאים אותו ממעל לרקיע אשר על ראשם, ‏כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וכבר נראית הורה ‏הזאת על כסא ומלאכים מימינה ומשמאלה, כאמרו (מ"א כ"ב י"ט) ראיתי את י"י יושב על כסאו וכל ‏צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. נענה כי זאת הצורה ברואה, וכן הכסא והרקיע והנושאיו ‏כלם מחודשים, חדשם הבורא מאוד לאמת אצל נביאו, כי הוא שלח דבריו אליו, כאשר אבאר ‏במאמר השלישי. והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה, בעלת הוד ואור, והיא נקראת ‏כבוד י"י, ועליה ספר קצת הנביאים (דניאל ז' ט') חזה הוית עד די כרסון דמיו. ועליה אמרו החכמים ‏שכינה. ויש שתהיה אור בלא צורת איש, והבורא הגדיל נביאו, שהשמיעו הנבואה מצורה עצומה ‏ברואה מאור נקרא כבוד י"י כאשר בארנו. וממה שמורה על מה שאמרנו, מה שאמר הנביא על זאת ‏הצורה (יחזקאל ב' א') בן אדם עמוד על רגלך ואדבר אותך. ולא יתכן שיהיה זה המדבר הוא אדון ‏העולמים, כי התורה אמרה (דברים ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו י"י פנים אל ‏פנים, אבל שאר הנביאים המלאכים דברו עמם. ואם נמצא הכתוב שכבר פרש שם המלאך כבר פרש ‏המחודש. ואם אמר כבוד י"י הוא מחודש, ואם יזכור שם ה', ולא סמך אליו כבוד ולא מלאך, אבל ‏סמך אליו ראיה, או תאר איש, אין ספק שיש במאמר דבר נסתר הוא כבוד י"י או מלאך י"י כאשר ‏הלשון מסתרת כמו שקדמתי:‏