איוב לח:י מחשבת ישראל: חובות הלבבות

אַחַת מֵהֵנָּה סִימָן הַחָכְמָה הַנִּרְאֶה בְּשָׁרְשֵׁי הָעוֹלָם וִיסוֹדוֹתָיו בִּרְאוֹתֵנוּ עֲמִידַת הָאָרֶץ בָּאֶמְצַע וְהַמַּיִם סְמוּכִים לָהּ לְמַעְלָה מִמֶּנָּה וְהָאֲוִיר סָמוּךְ לָהֶם וְהָאֵשׁ לְמַעְלָה מִכֻּלָּם עַל מִשְׁקַל וְשִׁעוּר לֹא יִשְׁתַּנֶּה מִמֶּנּוּ דָּבָר. כָּל אֶחָד מֵהֶם שׁוֹקֵד עַל מְקוֹמוֹ הַמִּתְיַחֵד בּוֹ וְהַמֻּגְבָּל לוֹ וְהַיָּם עוֹמֵד וְהַמַּיִם אֲסוּרִים בְּתוֹכוֹ לֹא יַעַבְרוּ אֶת גְּבוּלוֹ וְאִם יֶהֱמוּ גַּלָּיו וְיִסְתָּעֲרוּ רוּחוֹתָיו כמ״ש (איוב לח) וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.