איוב לח:לו מחשבת ישראל: חובות הלבבות, גן נעול ואם הבנים שמחה

מִי־שָׁ֭ת בַּטֻּח֣וֹת חָכְמָ֑ה א֤וֹ מִֽי־נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה׃

חובות הלבבות

וְהַשִּׁשִּׁית סִימַן הַחָכְמָה הַנִּרְאֶה בְּחָכְמוֹת וּבִמְלָאכוֹת וּבִפְעֻלּוֹת אֲשֶׁר הֱכִינָם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לָאָדָם לְהַשְׁלָמַת תַּקָּנָתוֹ וְסִבּוֹת טֶרֶף חֻקּוֹ וּשְׁאָר תּוֹעֲלוֹתָיו הַכּוֹלְלוֹת וְהַמִּתְבּוֹדְדוֹת. וְעַל זֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ (איוב לח) מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה וְאָמַר (משלי ב) כִּי ה׳ יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

(איוב לח, לו) "מי שת בטוחות חָכְמָה, או מי נתן לשכוי בינה". פירוש "חכמה", כח החכמה המקבל חֻקוֹת החכמה ומציירם פנימה, וכדברי הכלל הששי. והכח הזה הושם באדם והוא בקרבו. ושאל השם "מי שת בטוחות", במקום סתר שבאדם, כח זה. וכן "מי נתן לשכוי" כח הבינה. שבה יבין הלב הדברים, ואיננו על החכמה והבינה עצמן. כי אם לא יקבל האדם חכמה לא ימצאנה בטוחותיו. ואם לא ישתמש בכח הבינה להבין במליצות החכמה ומעשיה, לא יבין בינה וכמו שבארנו פעמים רבות. ולפי שלא שאל השם רק על כח החכמה והבינה ולא שאל על שאר הכחות הנטועות בטוחות כמו הענוה והבושת והיראה שגם הן נפלאות גדולות שנמצאים בסתר הנפש, נוכל לומר שתיבת "חכמה" כוללת כל כחות הנפש הנטועות בה. כי הם כולם חלקי החכמה והן נושאי החכמה, וכדברי הכלל החמישי. ולולי הכחות האלו לא יחכם לעולם, כי לא יצייר דרכי החכמה. אבל הבינה כח פרטי ואיננו בכלל הכחות שהן חלקי החכמה, ולכן הזכירו בפני עצמו. ויחסו לשכוי שהוא הלב, כי לב האדם מושל בבינה ובשכל. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון א') והבן:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

ולא כדרך ה"חכמים בעיניהם" בוזי אמת המלעיגים על חֻקוֹתיך ותורתיך, שנאמר עליהן (במדבר טו, לא) "עֲוֹנָה בה" וכמבואר למעלה, שאינן שבים ומתנחמים מדרכיהם הרעה לעולם. אבל השבים בתשובה אע"פי שעדיין ציור החטא מושל בלב, ואין בכחם עדיין להעלות על לבם ציור החכמה הנסתרת בעומק הנפש, וכמו שבארנו ענין זה בארוכה בבית הראשון (חדר ה' חלון ב') וְשַׂמְנוּ עליו משל להבין הענין. הנה אתה ברחמיך תעזרם להעביר טומאת הציור הרע מן הלב, ולהוציא טהר הציור הטוב ולגלותו על פני הלב. ודומה דבר זה למאמר קהלת (קהלת ז, כג) "והיא רחוקה ממני". (ז, כד) "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו". ויפה בארנוהו למעלה (חדר ה' חלון י'). ועל זה אמר דוד (תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חכמה תודיעני". כלומר אינך חפץ מן האדם רק שיהיה האמת כתוב על לוח לבו ובמקומות הנעלמים שבקרבו, שהן טוחות בחלב. כדרך (איוב לח, לו) "מי שת בטוחות חכמה". ו"דרך אמת" הוא דרך החכמה. כמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') וכן שידע האמת באמונת אלהותיך, ולא תשתבש דעתו בדעות כוזבות כדרך ה"חכמים בעיניהם". ואתה ה' ידעת כי לבי שלם עמך ואמת אהבתי. לכן אע"פי שעדיין ציור החטא מושל בלבי, ודרך החכמה בענין זה איננו בטוחות, בלב ובכליות, הנה "בסתום חכמה תודיעני". כלומר אתה תודיע בסתום ובמקומות הנעלמים שבקרבי חכמה ודעת קדושים. שיהיה דרך החכמה מושל בלבי תמיד כדעת קדושים וכדרך שבארנו (חדר ב' חלון ו') בפסוק "ואדוני חכם כמלאך אלהים" וגו'.
שאל רבBookmarkShareCopy