איוב מב:ג מחשבת ישראל: גן נעול

"מי זה מעלים עצה בלי דעת" (איוב מב, ג). לפי דעתי כך פירוש הפסוק. איוב הודה לדברי השם שהוכיחוֹ "מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת" (איוב לח, ב). והתחרט עתה על שדִבֶּר נגד עצת ה'. ומלבד הודאתו עוד הגדיל אשמתו שגם רעה אחרת עשה. והוא שהעלים והסתיר העצה הטובה בלי דעת, כי ראוי לאדם [לספר] מלאכות ה' ולהודיע טוב טעם ודעת בדרכי ה' וארח עצתו, להודיע לבני אדם יושר חכמתו ועצתו העליונה, כדרך "וגדולתך אספרנה" (תהלים קמה, ו), "לכו בנים שמעו לי, יראת יי' אלמדכם" (תהלים לד, יב). ובכלל זה כל דברי הנביאים פה אחד מביעים ומגידים הדר העצה העליונה ויושר מעשה השם ב"ה. ואיוב העלים כבוד העצה העליונה, גם החשיכה במלים. ולכן התישב על שתיהן. ואמר כי מה שטען נגד העצה היה לפי שלא הבין האמת, ודבריו לא בהשכל. ומה שהעלים העצה לפי שהיא נפלאת מדעתו, ולא ידע ערכה. ועל זה אמר "לכן הגדתי ולא אבין, נפלאות ממני ולא אדע" (איוב מב, ג).²הרי יש כאן וידוי על שני ענינים כלומר כל מה שהגדתי היה [בלי דעת] והרי הם בטלים ומבוטלים. ומה שהעלמתי יושר [מלבי]³מלה מטושטשת, ואולי יש לפענח "מעשיך" לא בזדון אלא בעבור שהן נפלאות, כדרך "פליאה דעת ממני, נשגבה לא אוכל לה" (תהלים קלט, ו).

כך נראין בעיני הדברים. ובדברי מפרשי המקרא ז"ל ראיתי פירושים רבים, ואין המקראות מתיישבים בהם. ראב"ע זצ"ל (על איוב לח, ב) אמר "מי זה מחשיך, הענין רצית להחשיך עצתי, כמו להעלים ולהסתיר. ובמקום אמר 'מי זה מעלים'" ע"כ. וזה תימה כי אין ההעלמה במלין אלא בלי מלין. וכתב עוד (ראב"ע על איוב מב, ג) "ואחר שהגבורה והחכמה שלך היא, מי זה שיוכל להסתיר עצתך, אז יהיה בלי דעת. והטעם כי בלי דעת הייתי, שרציתי להסתיר עצתך בעולם" ע"כ. וזה דוחק. כי אין ספק שיש הבדל בין "מחשיך" ובין "מעלים". כי המחשיך עושה אור לחשך, והמעלים הוא שמסתיר האור שלא יאיר. וגם לרש"י ז"ל פירש "מחשיך" "מקלקל במלים", ימצאנו הקורא בספרו. ורמב"ן ז"ל רצה לפרש⁵על איוב מב, ג כי איוב התנצל שאיננו מחשיך העצה, אבל העלימה והסתירה. וזה רחוק כי איוב הודה על פשעיו, ובאמת דבר כמחשיך העצה כמו שהוכיחו השם ב"ה. ומה יוכל לומר עוד אחר שאמר "וְהִרְבָּה פְצָעַי חנם" (איוב ט, יז). "הטוב לך כי תעשוק?" (שם י, ג). ויאמר עוד הרמב"ן ז"ל "כי ה'עצה' נקרא הדבר הנעשה בחכמה ובתבונה והוא נעלם", ע"כ.