איוב מב:ו מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

"יי' יודע מחשבות אדם כי המה הבל" (תהלים צד, יא). פירוש. השם ב"ה היודע האמת, הוא יודע כי מחשבות האדם הם הבל. כלומר מה שחושבים בלבם באמונות ובדעות, ובכלל הענינים הנשגבים בדרכי השם ונפלאותיו שהן מחשבות הבל און ודמיון. כי מחשבותיהם צומחות מציורי אולתם ורשעה, כמו שהוזכר למעלה מזה דברי "האומרים לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב" (תהלים צד, ז). והם מחשבות און, וּקְרָאָם כסילים ובוערים.³תהלים צד, ח ולכן אמר "מחשבות אדם", כי אם אין הלב נשען על תורת ה' ודברי החכמים, והולך בדרכי אולתו יחשוב אולת. כי הוא אדם עפר ואפר, בעל התאוה והרשעה והן יסודי מחשבותיו, ועל כן הם הבל כפי האמת. ואין כן מחשבות צדיקים, שהן במשפט החכמה שקבלו, וכדרך "ונחמתי על עפר ואפר" (איוב מב, ו) ובארנוהו למעלה (חדר ח חלון יב). ובפירוש הראב"ע ז"ל כתוב "ה' שהדעת מאתו, ידע כי כל מחשבות האדם הבל, כי אין כח לו להוציא לאור תעלומה". ויפה דבר.

כאשר הונח זה הענין של איוב, תחילת מה שארע היה הענין המוסכם עליו מן החמישה – רצוני לומר: איוב וחבריו – שכל מה שחל באיוב ידוע אצלו ית׳ ושהאלוה הביא עליו אלו המכות. וכולם מסכימים גם כן שהוא – אין לפניו עולה ולא ייוחס לו חמס. תמצא אלו הענינים גם כן בדברי איוב הרבה. וכשתתבונן בדברי החמישה בענין מחלוקתם – כמעט שתמצא הדברים שאמרם האחד מהם אמרום כולם. ונכפלו הענינים ונתערבו. ונכנס בתוכם ספור איוב, חוזק מכאובו וצרותיו, עם רוב ישרו וסיפור צדקתו ונדיבות טבעיו וטוב פעליו. וכן נכנס בדברי חבריו לו הערה על הסבל ונחמות ודבריו לשכח צערו, וכי ראוי לו לשתוק ושלא ישלח רסן לשונו, כאיש שיריב עם איש, אבל יכנע למשפטי האלוה וישתוק. והוא אומר: שחוזק המכאובים מנעהו לסבול ולהתישב ולומר מה שראוי. וחבריו כולם גם כן הסכימו שכל עושה רע יענש, וכשתראה רשע ואיש מרי בהצלחה – דע כי באחריתו יהפך עליו הענין וימות הוא, ויחולו בו ובביתו ובזרעו צרות. וכשתראה עובד האלוה ברעה – אי אפשר מבלתי שירפא האלוה מחץ מכתו. זה הענין תמצאהו נכפל בדברי אליפז ובלדד וצופר, ושלשתם מסכימים על זה הדעת. ואין זה המכוון בזה הענין כולו, אבל המכוון – במה שנבדל בו כל אחד מהם וידיעת דעתו בזה הענין – והוא: חוּל הגדול שבמכאובים והחזק שבהם בתם שבאנשים ובישר שבהם בתכלית היושר.

ואמנם, דעת צופר הנעמתי הוא דעת מי שרואה שהכל נמשך לרצון לבד, ולא יבוקש לפעולותיו סיבה כלל, ולא יאמר: למה עשה זה? ומפני זה לא יבוקש דרך היושר ולא גזרת חכמה בכל מה שיעשהו האלוה, שעצמתו ואמיתתו מחיבים שיעשה מה שירצה, ויד שכלנו תקצר מתעלומות חכמתו, אשר מדינה וממשפטה יעשה מה שירצה, לא לסיבה אחרת – והוא אמרו לאיוב: ״מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה!... החקר אלוה תמצא, אם עד תכלית שדי תמצא?״.