איוב מב:י מחשבת ישראל: נתיבות עולם, חובות הלבבות וגבורות השם

ובמדרש (שמו"ר פל"א) אם כסף תלוה את עמי הדא הוא דכתיב יש רעה חולה ראיתי תחת השמש יש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, ו העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו בועט שנאמר ועניים מרודים תביא בית, ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל מממונו בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא שנאמר כי את עם עני תושיע ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעה"ז ושלם לו הקב"ה כפלים שנאמר ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה ע"כ. ור"ל כי איוב מה שנתן לו הש"י היה מעין עוה"ב, וכמו שאמרו בפ"ק דבבא בתרא (ט"ו, ב') הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהן מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין עוה"ב, ונראה לי שפירושו כי הכל נעשה מעצמו שהפרות חורשות מעצמן מבלי טורח בהם לחרישה רק מעצמן היו חורשות וזהו מעין עוה"ב שלא יהיה טורח מלאכה וצער רק הכל יהיה נעשה מעצמו. ורש"י ז"ל פי' שהפרות היו חורשות ובאותה שעה צמח והיו האתונות רועות ממה שצמח, מ"מ הטעימו הקב"ה מעין עה"ב מתחלה. וכאשר קבל איוב היסורים אז אח"כ הוסיף לו משנה על אשר היה לו קודם מעין עוה"ב, ומזה נלמוד שאם העני מקבל היסורין נותן לו הש"י שכרו כפול לעוה"ב כמו שנתן לאיוב שכרו כפול מעין

וְאַתָּה רוֹאֶה כִּי חִבֵּר אֵלָיו הַבּוֹרֵא שְׁנֵי צַדִּיקִים וֶהֱבִיאָם לְמָשָׁל בְּאָמְרוֹ (יחזקאל יד) נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב וְאַחַר כָּךְ שָׁב הָאֱלֹהִים אֶת שְׁבוּתוֹ כְּמָה שֶׁכָּתוּב (איוב מב) וַה׳ שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב,

ועוד בפרשת נח רבי לוי ורבנן; רבי לוי אמר, כל מי שנאמר בו "היה" ראה עולם חדש. אמר רבי שמואל חמשה הן; נח, אתמול (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים", דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן, אפילו אצטרבולין של מים נמחו. עכשיו אמר (בראשית ט, יח) "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה", אתמה, אלא ראה עולם חדש. משה, אתמול ברח מן פרעה (שמות ב, טו), ועכשיו משקעו במים (שמות יד, כח), אלא שראה עולם חדש*. איוב, אתמול (איוב טז, יג) "ישפוך לארץ מרירתי", ועכשיו (איוב מב, י) "ויוסף ה' לאיוב למשנה", אלא שראה עולם חדש. מרדכי, אתמול היה מתוקן לצליבה (אסתר ה, יד), ועכשיו* הוא צולב צולביו (אסתר ז, י), אלא שראה עולם חדש. רבנן אמרו, כל מי שנאמר בו "היה" זן ומפרנס, נח, זן ופרנס* שנים עשר חדש, דכתיב (בראשית ו, כא) "ואתה קח לך וגו'". יוסף, (בראשית מז, יב) "ויכלכל יוסף את אביו". משה, זן ומפרנס את ישראל ארבעים שנה במדבר. ואיוב, (איוב לא, יז) "אם אכלתי פתי לבדי". מרדכי, זן ופרנס, עד כאן.