אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ (ס)
עקידת יצחק
במדרש (איכה רבתי פ"א) אמר רבי לוי שלשה אמרו בלשון איכה. משה. ישעיהו. ירמיהו. משל מה הדבד דוה למטרונה שהיו לה ג' שושנינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה. ואחד ראה אותה בניוולה , כך משה ראה אותן בשלותן אמר איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. ישעיהו ראה אותן בפחזותן אמר איכה היתה לזונה וגו' (ישעי' א') ירמיהו ראה אותה בניוולה אמר איכה ישבה בדד (איכה א'):
עקידת יצחק
ובמדרש איכה (פ"א) רבי אבא פתח והמה כאדם עברו ברית (הושע ו') זה אדם הראשון אמר הקב"ה אדם הכנסתי אותו בגן עדן שנאמר ויקח יי' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וצויתיו דכתיב ויצו יי' אלהים אל האדם לאמר (בראשית ב') וגו' ועבר על צוויי דכתיב המן העץ אשר צויתיך וגו' (שם ג') ודנתי אותו בגרושין דכתיב ויגרש את האדם (שם) ודנתי אותו בשלוחין דכתיב וישלחהו מגן עדן וקוננתי עליו איכה דכתיב ויאמר לו איכה אף בני הכנסתים לארץ ישראל שנאמר ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וגו' (ירמי' ב') וצויתים דכתיב צו את בני ישראל ואמרת אליהם וגו' (במדבר כ"ח) ועברו על צוויי שנאמר וכל ישראל עברו את תורתך (דניאל ט'). ודנתי אותם בגירושין שנאמר בביתי אגרשם (הושע ט'). ודנתי אותם בשלוחים שנאמר שלח מעל פני ויצאו (ירמי' ט"ו) וקוננתי עליהם איכה ישבה בדד (איכה א'). הנה שהשווי מה ששם יתעלה עליהם מההכנה לשלימותן בהכניסם לארץ למה ששם לפני אדם הראשון בהניחו בגן עדן וכמו שאמר במקום אחר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' (דברי' ח') לשלחן ערוך בתוך הגן כדאיתא בפרשת המן שער מ"א ומצותן בקרבנות וזולת זה למצותו שלא לאכול מעץ הדעת ועוברן על מצותי לעברו על מצותי וכן עונשם לעונשו כמו שהוא מובן מדבריהם אחד לאחד עד שחזרו ממש לעקר השרש כמו שאמרנו. והנה בזה ביאר עקר פחזותה של אומה זו אשר עליו המשיך הדבר עד שבא עליה בתורת תמיהה ופליא' ואמר איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה וגו' (ישעיה א). והנה זכר בתמהונו מאמר משה רבינו כי בהיותה בשלותה לרוב עמה והצלחתה אמר איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים חכמים וגו' ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמור שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק וגו' לא תכירו פנים במשפט (שם א') וכבר היו על הסדר היותר נכון שאיפשר ועתה הכל בהפך והוא אומרו צדק ילין בה ועתה לא ילין בה כי אם מרצחים הנה שבמלת איכה כלל תמהונו ותמהונו של רבו והיא מליצה נאה מאד. והנה ירמיהו נתיחד לזכור קלקולה וראה אותו בעיניו ויסד עליה קינה אשר בה התחיל ג' פעמים במלת איכה איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם יראה שכוון לשלש אותם לכלול מאמרי משה וישעיהו כי ראוי שיעלה זכרונן לפניו והנה נצטער עליהם מאד והאריך בהספדן וכבר פירשנו אותה מגילה בפני עצמה יעמד עליה מי שירצה. ועתה אחר שנתבאר זה על האופן הנזכר יעבור על דברי פרשה זו ונמצא בה *כי שלשה אלה וכו' ר"ל אף שמשה ראה אותם עתה בשלותם אשר ע"כ אמר עליהם "איכה אשא" וכו' המורה על ריבוים ושפע הצלחתם, אשר בעבור זה ירבה "גם טורח המנהיג אותם לתקן כל עניניהם ולהעמיד השלום בתוכם תמיד כמ"ש למעלה בכל זאת הזכיר להם גם פחזותם כאשר מאנו לשמוע בקול ה' והבטתתו כי טובה הארץ מאד. ויאמרו בכל זאת "שלחה אנשים לפנינו ויתורו" וכו' גם הזכיר להם קלקולם ר"ל העונש אשר סבבו בזה לכל יוצאי מצכרים מבן עשרים שנה ומעלה, כי נגזר עליהם למות במדבר, כמו שאמר "ויקצוף וישבע לאמר" וכו" והורה להם בזה גם ברוח נבואתו כי כן יהיה מנהג האומה הזאת תמיד לפי טבעם ומזגם, כי בהיותם בשלום ירום לבבם וישכחו את ה' ויחטאו לו, אז יעשן אפם בם ויענישם על מעלליהם. ובצר להם וישחרו אל, ונעתר עוד להם ורפאם. כי שלשה אלה רצוני שלותה ופחזותה וקלקולה כלם זכרם משה אדוננו סמוכות זו לזו בתחלת דבריו למשנה התורה הזה כי הנה כל דבריו האמת והצדק ותורתו היא שלימה ותמימה לא יחסר כל בה: אמנם הספקות יתבארו לפי דרכנו.
נצח ישראל
בפרק חלק (סנהדרין קד.) אמר רבי יוחנן, מפני מה לקו ב"איכה" (איכה א, א), מפני שעברו על ל"ו כריתות שבתורה. אמר רבי יוחנן, מפני מה לקו באל"ף בית"א, מפני שעברו על התורה שנתנה באל"ף בי"ת. אמר רבי, אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי "וישכן בטח בדד עין יעקב" (ר' דברים לג, כח), עכשיו יהיה בדד מושבו, עד כאן. דקדקו על המלה הזאת, מפני כי כלם פותחים הם בלשון "איכה", ודבר זה אין לומר שהיה במקרה. ולכך דרש רבי יוחנן מפני שעברו על ל"ו כריתות, ורוצה לומר כי כאשר ישראל היו דביקים בו יתברך, אי אפשר שיהיו גולים מן הארץ עד שתשב העיר בדד, אבל בשביל שנכרתו ישראל מן העיקר, הוא השם יתברך, ולכך הלכו ישראל בגולה. כי קודם זה היו נטועים כעץ שהוא שתול על פלגי מים (תהלים א, ג), וכאשר עברו ל"ו כריתות נכרתו מן השם יתברך. והדבר שהוא גורם הכריתה מן השם יתברך הם הכריתות שבתורה, כדכתיב (במדבר טו, לא) "הכרת" בעולם הזה, "תכרת" לעולם הבא (שבועות יג.). ומפני זה נכרתו מן העיקר, עד שהלכו בגולה: