צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽינוּ׃ (ס)
הכוזרי
(כז) אָמַר הֶחָבֵר: וּמַה תֹּאמַר בְּאוֹת שֶׁתִּמָּצֵא בַסְּפָרִים בְּחִלּוּף הַהַקָּשָׁה, כְּמוֹ 'צָדוּ צְעָדֵינוּ' הֲתִרְאֶה שֶׁהוּא 'צָרוּ' וַ'אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי' יְשִׁיבוּהוּ 'נַפְשׁוֹ', וְזוּלַת זֶה הַרְבֵּה שֶׁלֹּא נוּכַל לְסָפְרָם.