אסתר ג:א מחשבת ישראל: גבורות השם

והראה לו עוד הקב"ה ענין שיעבוד ד' מלכיות אשר ישעבדו בבניו, שזהו גם כן מן עיקר הדברים אשר ימשך אל זרעו. וזהו שדרשו שם (ב"ר מד, יז); "אימה" (בראשית טו, יב) זה בבל, שנאמר (דניאל ג, יט) "באדין נבוכדנצר התמלא חמה". "חשיכה" (בראשית שם) זו מדי, שהחשיכו עיניהם של ישראל בצום ובתענית. "גדולה" (שם), זו יון, שמעמדת ששים דוכסים, ששים אפרכין, ששים אסטרלסים. "נופלת" (שם) זו אדום, שנאמר (ירמיה מט, כא) "מקול נפלם רעשה הארץ". ויש מחליפין "נופלת" זו בבל, שנאמר (ישעיה כא, ט) "נפלה בבל". "גדולה" זו מדי, שנאמר (אסתר ג, א) "אחר הדברים האלה גידל המלך את המן". "חשיכה" זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירתן. "אימה" זו אדום, דכתיב (דניאל ז, ז) "וארו חויא אמתני ותקיפה".

ויש מחליפין "נופלת" זו בבל, דכתיב (ישעיה כא, ט) "נפלה בבל". פירוש, לפי שנקרא (דניאל ב, לח) "רישא דדהבא", והראש הוא בעליון ובגובה, לפיכך נקרא השפלתה נפילה. "גדולה" זו מדי, שנאמר (אסתר ג, א) "אחר הדברים האלה גידל המלך [את המן]". ענין זה של "גידל" רמז על מלכות מדי שהוא* מגדל את המן, כאשר אמרו במדרש שהיה אחשורוש מגדל את המן יותר ממנו. וכך אמרו במדרש (ילקו"ש ח"ב תתרנג) "וישם את כסאו" (אסתר ג, א), שהיה עושה לו בימה למעלה מבימתו. והוא לגודל כח עמלק, שנאמר (שמות יז, טז) "כי יד על כס יה וגו'". ומזה תבין גודל כח המן, שהוא זרע עמלק, שעליו בפרט אמר (שם) "מלחמה לה' בעמלק". ולפיכך היה המן, שהוא מזרע עמלק, ראוי לגדולה יותר מן אחשורוש. וראוי שיקרא מלכות זה "גדול", שהרי יש בו גדולה יתירה על ידי המן.