וַתּ֣וֹסֶף אֶסְתֵּ֗ר וַתְּדַבֵּר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו וַתֵּ֣בְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־ל֗וֹ לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת־רָעַת֙ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל־הַיְּהוּדִֽים׃
גן נעול
"להעביר את רעת המן האגגי, ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם" (אסתר ח, ג). דע כי המן הסכים לאבד זרע היהודים, ועשה כהסכמתו, כי כתב ספרים לכל מדינות המלך אחשורוש לאבד את כל היהודים. ולולי ה' שהיה לנו להפיר עצתו היה ממלא חפצו חלילה. ועם כל זה לא יתואר הסכמתו בלשון "עצה", ולא תמצא בספר המגילה גם במקום אחד תאר "עצה". והטעם ברור מדברינו כי לא במשפט השכל הסכים, ולא דן בלבו בין מחשבות מנגדות הצומחות מציורים הפוכים זה מזה. כי הרשע הזה בקש לאבד אומה גדולה על לא-חמס בכפם, רק במחשבת לבו הרע. כי כל "יצר מחשבות לבו רק רע",1מליצה ע"פ בראשית ו, ה מחשבת ציור גאותו, כמפורש בכתוב דברי אסתר "יִכָּתֵב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך" (אסתר ח, ה). מחשבת יצר חמתו הקשה, מחשבת יצר שנאתו הגדולה על עַם ה', כי היה אגגי צורר היהודים. מחשבת יצר רשעתו וכן רבים. ומחשבות הציורים הרעים הללו עלו בקנה אחד להסכים על הרעה. והכתוב מעיד כן באמרו "וַיִמָּלֵא המן חמה" (ג, ה), כלומר נפש המן היתה מלאה חמס וכעס, לא עמד דבר כנגדו. לא עלה על לבו מחשבת ציור יראת אלהים ופחדו. לא עלה מחשבת ציור רחמים, וכדומה מן הציורים הטובים, כי היה רשע גמור. ובעבור כן לא היה צריך לְהִוָעֵץ במשפט הלב. כמו שנאמר "ויבקש המן להשמיד את כל היהודים" (ג, ו), כלומר נפשו אִוְתָה לעשות רע, לא בהשכל ולא בדעת.