תּוֹרָ֥ה אַחַ֛ת וּמִשְׁפָּ֥ט אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר אִתְּכֶֽם׃ (פ)
גן נעול
חדר העשירי ובו עשרים ואחד חלונות יבאר איך קיום המצווֹת תבדלנה כפי הבדל הנפשות. יבאר מצות קבלת מלכות שמים. מצות הייחוד. מצות היראה. מצות האהבה. מצות הדבקות בו ית'. מצות והלכת בדרכיו. מצות תלמוד תורה. מצות קדושת השם. יבאר כי שמונה אלה נוהגים בכל עת ובכל רגע. הן עמודים לקיום שאר המצווֹת. יבאר מצות תפלה קריאת שמע וברכת המזון. ספור יציאת מצרים וקדוש היום וזכירת מעשה עמלק. יבאר מצות התוכחה. מצות התשובה והוידוי. מצות ואהבת לרעך כמוך. מצות אהבת גרים. מצות כבוד חכמים וזקנים. מצות כבוד אב ואם ומורא אב ואם. ומצות לקדש זרע אהרן הכהן:
בחדר התשיעי בארנו שהשם ב"ה נתן תורה ומצוה ומשפט אחד, לזרע יעקב ולגר הגר בתוכם. ולא הבדיל ביניהן במעשה המצווֹת והתורות והאזהרות בשום הבדל. זולתי קצת המצווֹת והאזהרות שנתיחדו בהן משפחות הכהנים והלוים, וקצתן שנצטוו עליהם המלכים. וזולת זה אין הבדל בין הנפשות בקיום התורה. ושבעבור כן נערכים חקי התורה במשקל צדק לעמת כל הנפשות כדי שלא תכבדנה על שום נפש, וכמו שהראנו בברור מכלל המצווֹת והאזהרות שהצגנו בחדר הנזכר. ואולם כבר אמרנו שיש הבדל בין הנפשות בכחותיהן. ואם תשאל אם הנפשות נבדלו בכחותיהן, ומה שיכבד על הנפש הזאת יקל על נפש אחרת, איך יתכן שצוה השם ב"ה החקים והמשפטים והתורות, שקיום כולם מסתעף מן הכחות הנטועות בנפש לכלל ישראל על דרך אחד ועל משפט אחד, ויש בינהן כת נביאים, כת חסידים, כת קדושים, כת חכמים נבונים ומשכילים, גבורי כח גבורי חיל וכדומה להן? ואיך יתכן שתהיינה הנפשות היקרות הללו שוין בעבודתם לאל עליון, לעבודת איש אחד מן הפחות שבהמון? כי תדע שכל המצווֹת והאזהרות כתובות בתורה בלי גדולות ובלי הפלאות, רק בלשון רכה הסובלת כל מדרגת ההמון. וכמו שאמרנו (חדר ז' חלון יב) כי התורה כמראה מלוטשת ובהירה, יראה בם כל אחד צורתו. ואחד מן ההמון המסתכל במצוה ממצותיה, יסתכל בה כפי דרכו וכפי כחו. והגדול ממנו יסתכל באותה המצוה עצמה כפי גדולתו. והגדול עוד ממנו כפי גדולתו, הקדוש כפי קדושתו, והצדיק כצדקתו, החסיד כפי (חסדו) [חסידותו], והחכם כפי חכמתו, והנבון כפי תבונתו, והגבור כפי גבורתו, והנביא והמלובש ברוח הקדש כפי רוחו הטובה, והמלך והנגיד כפי הודו והדר נפשו. וכן שאר הכתות כולם ובעלי הנפשות המתחלפות, כולם עושים מעשה מצוה אחת ונזהרים מאזהרה אחת, וכל אחד כפי דרכו. ועל זה שב המאמר (במדבר טו, טז) "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". כי החסיד שבחסידי ישראל והנביא אשר בתוכם, שוה במעשה התורה והמשפט, לא לבד עם האזרח מישראל מדלת עם הארץ הכורמים והיוגבים, אבל גם עם הגר הנלוה אל ה' לעבדו מעמי הארצות. וכן נאמר באמת (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" כי כל הקהל שוין במצות התורה ואזהרותיה. ואולם הקטן שבהם, יעשה כפי פשט המצוה הכתוב בתורה, והגדול כפי גדלו. ולכן הנני בא בחדר הזה לברר כונתינו ולהציג קצת מן המצווֹת לדוגמא, ולהאריך מעט בביאור ענינם להעמידך על תוכן הענין היקר הזה. ולולי כי תלאות הזמן ועול בני אדם מעכבים, הייתי תר ומחפש בכל מצוה ומצוה ובכל אזהרה ואזהרה שבתורה, לברר ענינה ואיך היא נבדלת בקיומה כפי הבדל נפשות מקיימיה. אבל לא הספיק הזמן בידי לדרוש ולחקור על כולם. ולכן יספיק המעט שנכתוב בעניניהן, להיות לאות ולמופת על חביריהן שלא יתבארו עתה. ואם יצוה ה' עלי חסדו ויניח לי מסביב, אוסיף שנית ידי לגמור הענין כולו בעזרו ית'. וקצתן שיתבארו, אערוך בכל מצוה משל או שתים, שעל ידיהן יפורש הדבר. וכנגד המשָׁלים שאערוך, אסדר איזו מליצות שהשתמשה בה התורה, לחזק אמתת המשָׁלים שהערכתי. וכבר הזכרנו למעלה (חדר ט' חלון א') כלל המצווֹת הנטועות בשקול הדעת או הקרובות לשקול הדעת. וקצתן תולדות שניות יוצאין מן המושכלות הראשונות הנטועות בדעת. ובאלה יבדלו בני אדם כפי הבדל משקל ציורי דעתם, ומשקל כח בינתם ושכלם. וההבדל הזה הוא להם מתחלת אצילות נפשותיהן כמו שבארנו (חדר ד' חלון ב'). ועוד נבדלים בהן כפי רוב צאת ציוריהן מן הכח אל הפועל. וכמו שבארנו (שם חלון א' וחדר ה' חלון ב'). ולכן כפי רוב משקל הכחות האלו ורוב צאתן אל הפועל, כן גודל קיום המצוה והתפשטותה בלב ובמעשה בערך זולתו, שהכחות האלו חלושים בנפשו ומיעוט צאתן אל הפועל. שאע"פ ששניהן יעשו המצוה ושתיהן ישתמרו מן האזהרה, יתחלפו ויתרחקו מרחק רב בענין הקיום ובענין השמירה. וכמו שיתבאר:
בחדר התשיעי בארנו שהשם ב"ה נתן תורה ומצוה ומשפט אחד, לזרע יעקב ולגר הגר בתוכם. ולא הבדיל ביניהן במעשה המצווֹת והתורות והאזהרות בשום הבדל. זולתי קצת המצווֹת והאזהרות שנתיחדו בהן משפחות הכהנים והלוים, וקצתן שנצטוו עליהם המלכים. וזולת זה אין הבדל בין הנפשות בקיום התורה. ושבעבור כן נערכים חקי התורה במשקל צדק לעמת כל הנפשות כדי שלא תכבדנה על שום נפש, וכמו שהראנו בברור מכלל המצווֹת והאזהרות שהצגנו בחדר הנזכר. ואולם כבר אמרנו שיש הבדל בין הנפשות בכחותיהן. ואם תשאל אם הנפשות נבדלו בכחותיהן, ומה שיכבד על הנפש הזאת יקל על נפש אחרת, איך יתכן שצוה השם ב"ה החקים והמשפטים והתורות, שקיום כולם מסתעף מן הכחות הנטועות בנפש לכלל ישראל על דרך אחד ועל משפט אחד, ויש בינהן כת נביאים, כת חסידים, כת קדושים, כת חכמים נבונים ומשכילים, גבורי כח גבורי חיל וכדומה להן? ואיך יתכן שתהיינה הנפשות היקרות הללו שוין בעבודתם לאל עליון, לעבודת איש אחד מן הפחות שבהמון? כי תדע שכל המצווֹת והאזהרות כתובות בתורה בלי גדולות ובלי הפלאות, רק בלשון רכה הסובלת כל מדרגת ההמון. וכמו שאמרנו (חדר ז' חלון יב) כי התורה כמראה מלוטשת ובהירה, יראה בם כל אחד צורתו. ואחד מן ההמון המסתכל במצוה ממצותיה, יסתכל בה כפי דרכו וכפי כחו. והגדול ממנו יסתכל באותה המצוה עצמה כפי גדולתו. והגדול עוד ממנו כפי גדולתו, הקדוש כפי קדושתו, והצדיק כצדקתו, החסיד כפי (חסדו) [חסידותו], והחכם כפי חכמתו, והנבון כפי תבונתו, והגבור כפי גבורתו, והנביא והמלובש ברוח הקדש כפי רוחו הטובה, והמלך והנגיד כפי הודו והדר נפשו. וכן שאר הכתות כולם ובעלי הנפשות המתחלפות, כולם עושים מעשה מצוה אחת ונזהרים מאזהרה אחת, וכל אחד כפי דרכו. ועל זה שב המאמר (במדבר טו, טז) "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". כי החסיד שבחסידי ישראל והנביא אשר בתוכם, שוה במעשה התורה והמשפט, לא לבד עם האזרח מישראל מדלת עם הארץ הכורמים והיוגבים, אבל גם עם הגר הנלוה אל ה' לעבדו מעמי הארצות. וכן נאמר באמת (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" כי כל הקהל שוין במצות התורה ואזהרותיה. ואולם הקטן שבהם, יעשה כפי פשט המצוה הכתוב בתורה, והגדול כפי גדלו. ולכן הנני בא בחדר הזה לברר כונתינו ולהציג קצת מן המצווֹת לדוגמא, ולהאריך מעט בביאור ענינם להעמידך על תוכן הענין היקר הזה. ולולי כי תלאות הזמן ועול בני אדם מעכבים, הייתי תר ומחפש בכל מצוה ומצוה ובכל אזהרה ואזהרה שבתורה, לברר ענינה ואיך היא נבדלת בקיומה כפי הבדל נפשות מקיימיה. אבל לא הספיק הזמן בידי לדרוש ולחקור על כולם. ולכן יספיק המעט שנכתוב בעניניהן, להיות לאות ולמופת על חביריהן שלא יתבארו עתה. ואם יצוה ה' עלי חסדו ויניח לי מסביב, אוסיף שנית ידי לגמור הענין כולו בעזרו ית'. וקצתן שיתבארו, אערוך בכל מצוה משל או שתים, שעל ידיהן יפורש הדבר. וכנגד המשָׁלים שאערוך, אסדר איזו מליצות שהשתמשה בה התורה, לחזק אמתת המשָׁלים שהערכתי. וכבר הזכרנו למעלה (חדר ט' חלון א') כלל המצווֹת הנטועות בשקול הדעת או הקרובות לשקול הדעת. וקצתן תולדות שניות יוצאין מן המושכלות הראשונות הנטועות בדעת. ובאלה יבדלו בני אדם כפי הבדל משקל ציורי דעתם, ומשקל כח בינתם ושכלם. וההבדל הזה הוא להם מתחלת אצילות נפשותיהן כמו שבארנו (חדר ד' חלון ב'). ועוד נבדלים בהן כפי רוב צאת ציוריהן מן הכח אל הפועל. וכמו שבארנו (שם חלון א' וחדר ה' חלון ב'). ולכן כפי רוב משקל הכחות האלו ורוב צאתן אל הפועל, כן גודל קיום המצוה והתפשטותה בלב ובמעשה בערך זולתו, שהכחות האלו חלושים בנפשו ומיעוט צאתן אל הפועל. שאע"פ ששניהן יעשו המצוה ושתיהן ישתמרו מן האזהרה, יתחלפו ויתרחקו מרחק רב בענין הקיום ובענין השמירה. וכמו שיתבאר:
הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו
ובכן, לא רק במשפט אין אנו רואים אצלם את הפרינציפ של "משפט אחד יהיה לכם" (במדבר טו, טז), "משפט השוה לכלכם", אך גם במוסר לפי השקפותיהם אין מוסר אחד לכולם, הואיל ובית אב של המוסר הוא המשפט, ומה שאין באב אין בתולדה.
גן נעול
הנה בארנו בקצרה ההבדלים האלה שנבדלים בהן המלכים והכהנים והלוים משאר אישי העם הזה. והנה מצות התורה ואזהרותיה חקותיה ומשפטיה הרבים, מתפשטים על כלל זרע יעקב. כדרך (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". לכל הקהל כולו, מה שחייב האחד לעשות, חייב כל זולתו. ומה שהוזהר האחד ממנו, הוזהר כל זולתו. ונכללין בזה ההמון מלכיהם שריהם וכהניהם ולוייהם נביאיהם ושופטיהם. לפי שכל נפשות בני ישראל הן מן הזרע הטהור שהוכשרה לקבל הנפשות היקרות, המוכנות במצבן לעמת החקים והארחות האלו, לעשות מה שיחוקקו לעשות, ולהזהר ממה שהוזהרנו ממנו. וכן נאמר (במדבר טו, טז) "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". ואין דבר נפלא מזה, לצווֹת תורה אחת ומשפט אחד להמון מבני אדם בלי מספר, ותעמוד לדורי דורות; דור הולך ודור בא, אלפים מבני אדם עד הדור האחרון. ושיהיו נערכים במשקל ובמדה הנאותה לכל נפש ונפש, שלא תהיה מצוה ממצותיה וחוק מחקותיה יוצא מגדר האפשרי משום נפש. וכבר ידעת חלוף מצבי הנפשות בכחותיהן, וחילוף הֶמְשֵׁל ציוריהן, וחילוף מזגי הגויות. שכפי מספר בני אדם, כן מספר החלופים האלו. ואין אחד מהן יוכל לומר "קיום דבר זה, אצלי מסוג הנמנעות". או "להזהר מדבר זה, הוא אצלי מסוג הנמנעות". כי אם היה מאמר כזה נאמר כפי האמת, איך היה אומר "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם"? והשוה כל ההמון במעשה המצווֹת ובאזהרות ובעונשיהן? ולא יצוה האל מה שאי אפשר קיומו בחק אחד מבני האדם. ולא יזהירהו ממה שאי אפשר בחקו להזהר ממנו. (איוב לד, י) "חלילה לאל מרֶשע ושדי מֵעָוֶל!" אבל באמת מצות התורה ואזהרותיה הם אפשרי הקיום מכל הנפשות, ועל דרך שיתבאר בחדר העשירי. ודע כי לפי שהתורה עליונה ומאת השם ב"ה אדון הכל ויוצר רוח אדם בקרבו, לא יפלא ממנו דבר. חקק חקים ומשפטים צדיקים ערוכים ושמורים לכל נפשות זרע יעקב, וכמו שאמרנו שהם נערכים במשקל ובמדה הנאמנה לכל נפש ונפש. ומי האיש ירא את ה', בין קטן בין גדול, ר"ל בין שהוא בעל נפש יקרה ובין שהוא בעל נפש פשוטה, יוכל לשמור חקיו ומשפטיו לעשותם. כי אין בכל המצווֹת נפלאות ורחוקות מטבע האדם ומדעתו, ולא דברים מכבידים ומעמיסים עול כבד שלא יסבלו מקצת הנפשות.1וכן כתב רמב"ם, מורה נבוכים, ח"ב סוף פרק לט ולא ענינים מפחידים וממיתים כלל. אבל כל מצות התורה הם דרכי החיים. כמו שאמר (ויקרא יח, ה) "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וכן אמר על קרבת הענינים עם נפש האדם (דברים ל, יא-יד) "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". כלומר אין במצותי ענין שמימי ומלאכותי,2ענין של מלאכים שתאמרו מי יעלה השמימה ויראה שם הענין שנצטוינו עליך ויקחה וישמיענו אותה מה היא ואז נעשנה? כי לא צויתי אתכם לעשות מעשה מלאכים או מעשה מאורות השמים שנעלם מכם ענינם. וכן אין במצותי ענין ארצי הרחוק מכם, לא ידעתם מה הוא, שתאמרו מי יעבר לנו אל עבר הים לראות שם הדבר שנצטוינו עליו, ויקחה וישמיענו אותה ואז נעשנה? אבל כל הדברים אשר צויתי אתכם, ידועים לכם וקרובים אליכם. וכולם תלויים בכם. אם תלמדום בפה, ותשמרום בלב לעשותם. כלומר הם אפשרי הלמוד והשמירה והעשייה. ולפי שיצרתי בכולכם עין רואה ואזן שומעת ולב מבין ושומר, וכח הממשלה לבחור בטוב. מעתה אין הדבר תלוי אלא בכם. ואם תתור בעין הלב ותדרוש בכל מצות התורה, תמצא שכל זה אמת נגלה מאוד. ולכן נציע בחדר הסמוך מצות התורה על דרך כללים. ובכל מצוה ומצוה או אזהרה מאזהרותיה, שיש פתחון פה לנפש מן הנפשות לערער או לדבר עליה שיש בה קושי או מעמס לנפש לשמרה או להזהר ממנה, אבאר בקצרה שאין הענין כן: