במדבר טו:כה מחשבת ישראל: מורה נבוכים

וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַֽל־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְנִסְלַ֣ח לָהֶ֑ם כִּֽי־שְׁגָגָ֣ה הִ֔וא וְהֵם֩ הֵבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁ֣ה לַֽיהוָ֗ה וְחַטָּאתָ֛ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה עַל־שִׁגְגָתָֽם׃

מורה נבוכים

וידיעת הדעות ההם והמעשים ההם היא שער גדול מאד בנתינת עילת ה׳מצוות׳ כי תורתנו כולה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב הוא – למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות. למחותם מן הלבבות אמר ״פן יפתה לבבכם וגו׳״, ״אשר לבבו פונה היום וגו׳״ ולמחותם מן המציאות אמר ״מזבחותיהם תתצו... ואשריהם תגדעון וגו׳״, ״ואבדתם את שמם מן המקום ההוא״ ונכפלו שני הענינים האלה במקומות רבים; והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כולה – כמו שהודיעו אותנו ׳ז״ל׳ בפרושם המקובל לאמרו ית׳: ״את כל אשר צוה יי אליכם ביד משה״ – אמרו: ״הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה״. והבן זה.
שאל רבBookmarkShareCopy