לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם׃
חובות הלבבות
וְיִלְמַד מִמָּה שֶׁצִּוָּה בּוֹ הָאֵל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרוֹ (דברים יז) וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר וְגוֹ׳ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו וְגוֹ׳ וְאָמַר (יהושע א) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְגוֹ׳ וְאָמַר (דברים ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וְגוֹ׳ וְאָמַר וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְגוֹ׳ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ. וְחִזֵּק הָעִנְיָן בַּצִּיצִית בְּאָמְרוֹ (במדבר טו) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית וְאָמַר (שם) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ.
יסוד מורא וסוד תורה
כתוב (שמות יג) קדש לי כל בכור וכתוב (שמות יג) על כן אני זובח ודבר השבת (שמות כ) כי ששת ימים וככה שנת השמיטה ושביתת העבד (דברים טז) למען תזכור. וככה מצות ומרורים והמועדים שלשה באביב השעורים ובכורי חטים והאסיף להודות לפני השם יתברך. וכתיב (דברים טז) איש כמתנת ידו כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך תן לו משלו כדרך (דברי הימים א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וצוה (שמות כג) לא ישבו בארצך והטעם פן יחטיאו אותך לי. וכתיב במקום אחר (דברים כ) לא תחיה כל נשמה למען אשר לא ילמדו אתכם וככה להתחתן בגוים ולקח מבנותיו והטעם (שמות לד) והזנו את בניך וכן כי יסיר את בנך מאחרי ואמר בשבת (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך שתחרוש בהם. וטעם (בראשית ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-להים ברא את האדם. (דברים כד) ולא יחבול רחיים ורכב כי נפש הוא חובל. והזכיר טעם (ויקרא כד) וזרע אין לה בעבור שתשוב אל בית אביה כנעוריה. ובחג הסוכות +(ויקרא כג) למען ידעו דורותיכם. וטעם (ויקרא כה) לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ. וככה (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים טעם (שמות כה) לא ימכרו ממכרת עבד. וצוה להריע בחצוצרות על העולה להיות לזכרון כהריעם במלחמה כמו (תהלים ס) עלי פלשת אתרועע. והציצית (במדבר טו) למען תזכרו בראותו בכל רגע וככה וקשרתם וכתבתם. והזכיר על (במדבר כה) צרור את המדינים שני טעמים האחד דבר פעור והשני שמחשבתם לעשות לכם עוד רע בעבור הריגת בת נשיאם. וטעם (דברים כג) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו וטעם עמוני ומואבי שלא קדמו ולא זכרו האחוה הקדמונית ועוד ששכר בלעם להרע לך. והזכיר טעם (דברים יז) לא ירבה לו נשים וסוסים והזכיר (דברים יז) ולא יסור לבבו ולא ישיב את העם מצרימה. וטעם להבעל הנשים למטה אבותיהן (דברים לו) למען ירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו וטעם (דברים ו) מה העדות והחקים עבדים היינו ויוציאנו ואנחנו חייבים לשמוע בקולו שעשה לנו הטובה הזאת ועוד (ברים ו) וצדקה תהיה לנו. וטעם השמיטה (שמות כג) ואכלו אביוני עמך. וטעם (שמות י) על כן לא היה ללוי חלק ונחלה כי הוא עובד ה' הנכבד וטעם (שמות יח) ראשית דגנך כי טוב הוא ממך ובו בחר ה' להתפלל בעדך וזהו ולברך בשמו כמו (ויקרא כב) וישא אהרן את ידיו. וטעם (דברים יט) שלש ערים פן ירדוף גואל הדם ולא ישפך דם נקי וטעם ההריגה והנשארים (דברים יז) ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעשות עוד וטעם (דברים כ) לא תשחית את עצה כי האדם עץ השדה. וטעם מעקה (שמות כב) ולא תשים דמים בביתך (דברים כב) ופן תקדש המלאה הזרע טעם כלאים כי הכל ישוב קדש כאשר פירש ר' מנחם ספרדי וטעם להמית (דברים כב) את הנערה אשר לא צעקה בעיר והנה ברצונה היה וחוץ לעיר (דברים כב) כאשר יקום איש על רעהו במקום אין רואהו. וטעם עבוט (דברים טו) וקרא עליך אל ה'. (דברים י) ואהבתם את הגר כי גרים הייתם. וטעם משפט גר יתום ואלמנה ולחבול בגדה (דברים טו) וזכרת כי עבד היית על כן אנכי מצוך וככה (דברים כד) לא תשוב לקחתו כי תבצור וזכרת על כן אנכי מצוך ולמד השירה להם שתהיה בהם לעד. ואסר הדם והטעם (דברים יב) ולא תאכל הנפש עם הבשר וצוה להיותו קרב על המזבח להיות נפש תחת נפש כי הדם הוא בנפש יכפר וצוה להביא כל זבח אל אהל מועד והטעם שלא יזבחו על פני השדה כמנהגם במצרים לזבוח לשעירים ולתת מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות הטעם מפורש (שמות יב) ולא יתן המשחית וכבר הזכיר זה מרע"ה בתחלת ביאתו לדבר אל פרעה פירש טעם למה נזבח (שמות ה) פן יפגענו בדבר או בחרב. גם זה הסוד מבואר היטב בדברי יחזקיהו והמשכיל יבין:
גן נעול
וכמו שאנו רואין הדקדוקים הגדולים שדקדקה התורה על המלך וצוהו על מדות יקרות ונפלאות, וכל זה בעבור שהוא ב"ה מצוהו כפי כחו; כן תתחלפנה המצווֹת והאזהרות בכל בעלי הנפשות היקרות, בין רב למעט. כמו דרך הקדושה היתרה על חקי התורה, ונכללת ג"כ במאמר "והלכת בדרכיו". וכן בא בקבלתם ז"ל1"אגרת הקודש", המיוחס בטעות לרמב"ן, "כתבי רמב"ן", מהד' מוסד הרב קוק, ח"ב עמ' שכב. ולא מצאתי מאמר זה בחז"ל "מה הוא קדוש אף אתה הֶיֵה קדוש". וכן כתוב בתורה (ויקרא יט, ב) "קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלהיכם". והקדושה היא הפרישות וההבדל מדבר נקלה ונבזה, וכוסף הנפש והתשוטטות מחשבותיה בדברים נכבדים ונשגבים. ולכן נכתבה המליצה הזאת בתורה פעמים רבות, כפי חלוקי הענינים שדרך הנפש לכסוף אליהם ולהשתוקק בהם. וענין המצוה תמיד [היא] מלבד שלא תעשה דבר פלוני ופלוני שהזהרתיך עליו, גם לא תכסוף אליו, ולא תשוטט עליו במחשבה. אבל תרומם דרכי לבך ומחשבותיך על הענינים הנקלים האלו, ותכסוף אל מה שהוא טוב ונשגב באמת. תמצאנו2מושג של "קדושה" כתוב על עניני המאכלים האסורים, הבהמה והחיה והעוף והדגה והרמש שאסרם התורה, לאמר אל תחשוב על טעמם והנאתם וכיוצא. אבל יבוזו בעיניך בעבור שהן עניני הגוף ומעשה בהמה. ואמר (ויקרא יא, מה) "והייתם קדושים כי קדוש אני". וכן (שמות כב, ל) "ואנשי קדש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" וגו'. וכן כשדבר על העריות וטומאת המשכב אמר אחריו (ויקרא יט, ב) "קדושים תהיו". כלומר מלבד שלא תעשו התועבות האלו, אבל גם תהיו פרושים במחשבת הלב מהן, ולא תשוטט מחשבתכם על מיני ההנאות האלו, כי הוא מעשה נקלה ובזוי. ותרוממו מחשבותיכם לאהוב ולחשוב הענינים הנכבדים מחשבת שכל ובינה. וכשהזכיר עבודת אלילים וזנות הכשפים והאובות והידעונים. אמר (ויקרא כ, ז) "והתקדשתם והייתם קדושים". פירוש מלבד שלא תעשו כמו אלו, אבל גם תהיו קדושים במחשבת הלב, ולא תאהבו הדברים הבזוים ולא תשוטטו עליהם במחשבת הלב. כי תהיו אנשי המעלה ובעלי מחשבות טובות ונשאות. וכן כשהזכיר כלל מחשבת היצר הרע ואמר (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", והן הפחיתיות בכללם. אמר (טו, מ) "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם". כלומר למען תשוטט מחשבת לבבכם בזכרון הדברים היקרים, לעשות את מצותי ותהיו קדושים לאלהיכם. וכמעט כל הקהל מישראל בכחם להשתמר מאלה התועבות ולהתקדש במחשבת הלב. כי מי שיש בו כבוד אדם יבוש בעצמו להרהר בדברים הבזוים האלו, וירום במחשבתו לחשוב בענינים נכבדים. אבל יש דרכים רבים בדרכי הקדושה נשגבים אלו מאלו. ולא פרשה התורה אותם בעבור שלא יאותו לכל הנפשות. כי מדרך ההמון אע"פ שעוזבים מחשבת טומאה כאלו האמורים למעלה, הנה תשוטט מחשבת לבם על קנינם ועל משאם ומתנם, ועל עניני ביתם נשותיהם ובניהם, והנהגתם עם רֵעיהם, ומחשבותיהם דבקות מאד בכמו אלה. וכשיקרה להם ענין מאלו הענינים לטוב או לרע, הם משתקעים בהם בדמיונם, ולא יציירו עוד בנפשם ענינים אמתיים עליונים וגבוהים.