במדבר טז:כד מחשבת ישראל: עקידת יצחק

והנה אתר שהציב זה הסלם המעולה אשר היתה היראה ראשית דרכו ופגת יסודו כמו שאמרנו הנה לא סר מהראות להם אמתת היסוד ההוא ולבארו על הענין ההוא אשר אמרנוהו ראשונה והוא אומרו בסמוך הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה אמר תדע לך שהאלוה שזוכרון אותו כל חכמי העכ"ום ופילוסופיהם אין ברשותו לא השמים ולא הארץ כי הוא אינו יכול לשנות סדרם ומערכותם בדבר גדול וקטון כלל ולזה אינן נקראין שלו ואינן קנינו אדרבא הוא קנינם והם משתמשים בו במה שהוא מעמיד ומקיים אותם ולזה אין שום יראה בלבם ואין פחד בכליותם אמנם לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה לעשות מהם כמו שירצה וכמ"ש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך (דברים ג׳:כ״ד) וכמ"ש המשורר כל אשר חפץ יי' עשה בשמים ובארץ (תהילים קל״ה:ו׳) וכמו שנתבאר ממעשי האותות והמופתים בפרעה וגו'. כמו שנאמר להלן וזה ממש היסוד האמתי הקובע היראה האלהית כאשר הונח. ואם תאמר אם הכל שלו מה לו אצלנו יותר מכל הנמצאים כלם לזה קשר ואמר רק באבותיך חשק יי' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים וגו'. יראה אבותיך התחילו בזאת הקדוש' כי לזכות לבותם וטוב פעולותיהם חשק בהם לאהבה אותם והיא היתה הסבה שעם שאתם אינכם שלמים כמותם הנה בחר המיוחדים שבזרעם מכל העמים אשר על פני האדמה וכמו שאמר כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שיר השירים ב׳:ב׳) לומר שבחר אותה עם שאינה שלימה כמי שבוחר השושנה מבין החוחים שהם פחותים לגמרי והוא טעם אתה בחרתנו מכל העמים וגו' כמו שכתבנו זה בהקדמת מועדי יי' שער ס"ז. והנה אחר שהוא יתעלה אדון הכל ועושה בו כרצונו והוא חפצו ורצונו שתהיו עמו וצאן מרעיתו מכל זולתכם הזהרו מאד בנפשותיכם ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד לומר לא נעלה ודעו וראו לפני מי אתם עומדים ועתידים ליתן דין וחשבון על כל מעשיכם כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד כי הנה באמת בענינים האלו ישארו הדעות הפילוסופיות קיימות כי אין מטבע האלהות בכל יכלתו וגבורתו לעשות דבר בלתי ישר כלל לא למשוא פנים של מלכים ויועצו ארץ ולא עקב שחד העשירים כלל כי הוא יתעלה לא יתואר ביכולת על זה כמו שאמר כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול (דברים ל״ב:ד׳) עושה משפט יתום ואלמנ' במקום גבורתו מצינו ענותנותו יאמר כי יי' אוהב משפט ועושה אותו בכל מקום שיצטרך ואפילו שיהיו הצריכים אליו תשושי כח הוא מיפה את כחם ומחזיקם ואוהב גר אשר אין לו עוזרים לתת לו הדברים ההכרחיים כי על כן מצוה עלינו בכל מקום ואהבתם את הגר כי גרים הייתם וגו'. והוא שמטיל צרכם עליכם וכל זה מטוב ההשקפה וההתבוננות בפועל ידיו מה שלא יגזרו כן שאר החכמות וכל זה מה שמחזיק היסוד ההוא הראשון שהנחנו מהירא' והוא מה שסמך את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע כלומר סוף דבר זהו תואר הסולם שהעמדתי לפניך בגרם המעלות שזכרנו לא פחות ולא יותר כי את ה' אלהיך תירא הוא אומרו כי אם ליראה את יי' אלהיך אותו תעבוד הוא מה שאמר ללכת בכל דרכיו וראה ששניהם באים בלא וא"ו העטוף ובו תדבק הוא ממש ענין האהבה שנא' לאהבה אותי ובשמו תשבע היא העבודה אשר בכל לב ובכל נפש אשר נאמר עליה לעבוד את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך כי האוהב מלב ונפש הוא אשר נשבע עליו והוא מה שביאר בסמוך באומרו הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה לך וגו'. יאמר שלא הותרה השבועה בשמו רק בג' פנים שזכרם הנביא באומרו ונשבעת חי יי' באמת ובמשפט ובצדק' (ירמיהו ד׳:ב׳) כי אשר נשבע על דבר אמת הוא הלול ושבח לנשבע שמראה שהוא אהוב וקרוב לאלהיו כמנהג לקרובי המלכות שדרכן לישבע חי המלך וכמ"ש יוסף חי פרעה (בראשית מ״ב:ט״ו) אך כמו שפירשתי במקומו וגם הוא הלול אל הש"י שמקיימים האמת בעוצם אמתתו וזה טעם הוא תהלתך יראה מה שאמרתי ובשמו תשבע יהיה באופן שיראה שהוא תהלתך וכמ"ש ויתברכו בו גוים ובו יתהללו (ירמיהו ד׳:ב׳). והשני על דבר המשפט כמ"ש שבועת ה' תהיה בין שניהם (שמות כ״ב:י׳) וזאת השבוע' אין מדרכ' לשבע אותה כי אם במלכו ובאלהיו שהוא יגור מפניהם שאם נמצא נשבע לשקר יענש עונש גדול ולזה אמר הוא אלהיך כי היא שבועה אלהות ואמר ועל דברת שבועת האלהים חי אלהיך. וכן אמר לא תשא את שם יי' אלהיך (שמות כ׳:ז׳). והשלישי בכל מה שיזכור בה מעשה השם יתעל' וצדקותיו אשר עשה עם הנשבע או עם כלל האומ' חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת (ירמיהו ל״ח:ט״ז) חי יי' אשר פדה את נפשי מכל צרה (שמואל ב ד׳:ט׳) והוא אומרו אשר עשה לך את הגדולות ואת הנוראות האלה ואמר בע' נפש וכו'. כי הוא מהענינים הגדולים הנזכרים בענין הזה וכמ"ש חי ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים (ירמיהו כ״ג:ז׳) ואחר הכל אמר ואהבת את ה' אלהיך ושמרת משמרתו וחקיו וכו'. יאמר כי עם זה יושלמו מעשיכם בתכלית השלמות וזה כי כשתגיעו אל שיעור זה מהאהב' כבר תשמרו משמרתו בעצם וראשונ' לא משמרת העובד לבד גם תשמרו חקיו ומשפטיו ומצותיו כלם רצוני לומר אף מצות עשה שלא ייעד על עזיבתם עונש לא כעושים מיראה שישמרו במצות לא תעשה לפי שבאו בהם העונשים גם שיהיה המשך העבוד' לכל הימים לא כעוש' מירא' שהוא עליו לטורח ומניחו והולך. ועל שלשה אלה הענינים נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצותי כל הימים. אמנם הענין זה בשלימותו נכתב בפרשת עמלק שער מ"ב והוא ממש כנגד מ"ש למעל' על מעלות הסולם לשמור את מצות ה' ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך ואחר שהתר' אותם דרך כלל הוסיף לזרז אותם על יסוד הירא' מדברים פרטיים אשר לא יוכלו להכחישם ולעקפק בהם בשום פנים ואל תהיה הקפיד' הגדול' הזאת קלה בעיניך כי האמונ' הזאת בזמן ההוא כל זולתנו היו כופרים בה כמו שאמרנו. ולזה היה קובע בה כמו מסמרות ולזה אמר וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר יי' אלהיכם את גדלו ואת ידו החזק' וזרועו הנטוי' ואת אותותיו ואת מעשיו וגו'. ואשר עשה לחיל פרעה וגו'. ואשר עשה לכם במדבר וגו' ואשר עשה לדתן ולאבירם וגו'. הנה שהזכיר להם כל אותם הענינים הנפלאים שנתברר בהם היותו הוא יתעל' בורא עולם ושליט עליו לעשות כרצונו להיטיב את אוהביו ולזעום את אוביו אשר הוא ולא זולתו הוא ענין היראה שאמרנו ממש. ולזה זכר עם אבדן המצריים ע"י הפלאים ההם אבדן דתן ואבירם ועדתם אשר היה ענין נפלא מאד לעיניהם אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל. ומה שלא הזכיר קרח בדבריו בעיני היה דרך מוסר וענוה בטבעו לפי שקרח היה לוי ולא נענש רק בהיותו חולק עליו ועל כהונת אחיו כמ"ש להם ובקשתם גם כהונה (במדבר ט״ז:כ״ד-כ״ה) ולא רצה שיאמרו לכבודו הוא דורש אבל הזכיר דתן ואבירם שהיו משבט ראובן ולא חלקו כי אם על הלויה בכלל. ולזה אמר דתן ואבירם בני אליאב בן ראובן כדי להטעים ענין חטאם להרחיק עצמו מן החשד כלומר אלו לא נחלקו עלי כמו שנחלקו הלוים אבל מחלקתם היה על הלויה להיותם משבט אחד , והנה הרמב"ן ז"ל והרא"בע חתרו טעמים אחרים לבלתי זכרו את קרח כמו שהם בפירושיהם ואינן עולים יפה וכבר כתבתי מה שכתבו הר"ן ז"ל. זהו הנראה בעיני שעולה יפה בעומק שאלה זו ובתכונת היראה הזאת וסודה ואשר הטיבו אשר דברו דלגבי משה מילתא זוטרתי היא (ברכות ל"ג:) וביישוב הכתובים כלן וטוב סדרן ונתבאר מאד טוב טעם ודעת בשאלתו יתעל' היראה מעמנו עם היות שאין בידינו זולתה כמ"ש רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים במה שהיא לנו מעמו חסד גדול וצדק' עצומה בהביא אותנו לכלל דעת והרגש איך הוא יתעל' אינו רוצה להתירא להיותו רוצה ומואס על הדברים והשכיר והעניש עליהם מטעם היותו בורא עולם אחר שלא היה בחפצו המוחלט והיותו יכול לעשות בשלו כאשר חפץ מבלי שום מונע לא הודיע כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וא"כ באמת השואל היראה הזאת אינו שואל כלל מיד הנשאל אבל הוא מרבה להיטיב עמו. ^*וכמה הפליג וכו', ר"ל על ידי שהעמיד בעל הטעמים אתנח המפסיק מאוד במלת "מעמך" ואח"כ במלות "היום" מורה שכל המאמר שביניהן הוא מוסגר ומלות "לטוב לך" מוסבים למעל' כאילו כתוב "מה ה' אלקיך שואל מעמך לטוב לך,. ור"ל במה ששואל מעמך הירא' אינו שואל ממך שתחסר דבר מקנוניך לתתו לו ככל שואל מרעהו כסף או כלים ודומיהם, שהנשאל צריך לחסר דבר מה מקניניו, כי אם הכל לטובתך כי בכל זה תרבה ידיעתך משלמותך המוסרית, כמו שהולך הרב ז"ל ומבאר. וכמה הפליג בעל הטעמים להמליץ זה הענין הנפלא בכתוב השאלה הזאת שהיתה העמיד' עליו וזה בהטעימו מלת מעמך באתנח וגם מלת היום הקודמת לטוב לך וכיון בזה לומר שהכוונה לו ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך וגו' כלומר והלא אינו שואל מעמך שום דבר כלל כי אם אמר לך ליראה את ה' אלהיך אשר הוא לך היסוד ללכת בכל דרכיו ולאהב' אותו ולעבדו בכל לבבך ובכל נפשך ולשמור את מצות יי' ואת חקותיו אשר אנכי מצוך הנה האמיר' ההיא לא היתה אלא לטוב לך ולמען הודיעך כי לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה ויכול לעשות בהם כרצונו וחפצו כי זה הוא טעם הירא' וסודה אשר לא ידעוהו גדולים החוקרים כמו שביארנו היטב והנה גם כי יחובר טעם מאמר לטוב לך עם לשמור את מצות יי' וגו' הוא ביאור טעם השאל' וסודה על הדרך עצמו שאומרנו עם המשך הכתובים הבאים אחריו אחשוב שאלו היה. ונופל הרמב"ן ז"ל על השקפת אלו הטעמים באלו המלות שאמרנו היה שמח מאד עליהם למה שלכאור' יורו על מה שאמר שהכל נמשך אל לטוב לך כמו שזכרנו אלא שהחלוף הוא נפלא בינינו בכוונות כי הוא אומר מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את יי' אלהיך ללכת וגו' ולאהב' ולעבוד ולשמור לטוב לך כי לטוב לו ולצרכו אינו שואל כלום כי הן ליי' אלהיך השמים ושמי השמים וגו'. והנה לפי דבריו בין לצרכו או לצרכם על כל פנים הוא שואל. אמנם לדברינו הנה אינו שואל כלל אבל הוא חונן ונותן. גם לפי דבריו היו לו לומר וללכת בכל דרכיו בוא"ו העטף אכן בואו בלא וא"ו יורה מאד על אמתת הכוונה עם מה שנמשך הדבור עד אומרו את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד כי לפי הפירושים כלם הוא כפל ומותר גמור. ואם באנו למצוא טעמים על שאלת המצות ואשר הם הראוי והנכון כבר נוכל לסמוך באלו המאמרים אותם הטעמים עצמם שהזכיר' אסתר בחכמת' להפיק רצון המלך לעשות חפצה ולמלאת שאלתה באומר' אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב וגו' (אסתר ח׳:ה׳). רצה כי כשיתחברו כל הענינים האלה והם היות הדבר הנשאל טוב ומועיל למי ששואלין ממנו רצוני שהודאתו עליו תהיה לו טוב ומועיל גם שהשואל הוא מי שהוא נרצה לנשאל ובעל חן בעיניו והדבר הנשאל הוא כשר בעצמו ולא נמצא בו גנאי ודופי גם שהשואל הוא טוב בעיני הנשאל אם שלא יחשדנו שהוא מבקש בעבור דבר רע הנה באמת אין טעם לסרב על השאל' כלל. והנה יהיה בכאן מאמר ליראה את יי' וללכת בכל דרכיו ולאהב' אותו ולעבדו ככל לב ובכל נפש וגו' הוא כנגד מה שנאמר שם וכשר הדבר בעיני המלך כי איזה דבר יכשר בעיני אלהים ואדם יותר מזה. ומאמר לטוב לך הוא עצמו אם על המלך טוב. ומאמר הן ליי' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק וגו' הוא כנגד ואם מצאתי חן בעיניו כי הוא ראוי שימצא חן בעיניך לעשות מצותיו כמו שמצאתם אתם חן בעיניו לחשוק באבותיכם ולבחור בכם מכל העמים. ומאמר כי יי' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' האל הגדול וגו' עושה משפט וגו' כנגד וטובה אני בעיניו כי זה אלהים אלהינו הוא הטוב המוחלט אשר כלנו חייבים לעשות רצונו מפני גודל טובו ומעתה מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם דברים שהם ראויים לעשות אותם מכל הצדדין הרי זה הלוך נאות ונכון לקצת אלו הכתובים אבל אין טעם לקשר הדברים הנמשכים אחרי כן עם שעל כל פנים אין טעם לישאל אותה בנקל' כי השקפת הצדדים ההם לאו מילתא זוטרתי היא ואף כי לגבי משה תהיה מילתא זוטרתי לא היה לו לשאול מהם כפי מה שאמרנו. אמנם מה שאמרנו ראשונה הוא הנכון והטוב בעיני בכל הפרש' ההיא. ואולם אחר שסיים ענין השאל' הזאת ועמידתם עליהם כפי הנזכר נעתק לזרזם ולהזהירם במה שנתחייב מידיעת הירא' הזאת מענין השכר והעונש אשר הוא תכלית המאמר כלו. ואמר ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשת' וגו' כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא כו' ירצה דעו גא וראו כי לא בכחך ועוצם ידך תעשה חיל בארץ ההיא כי כל עבודת' אינה רק המצות האלהיות אשר אנכי מצוך היום כי לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק כלומר שאין עיני יושביה תלויות לשמים להוציא צמחה אמנם הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשת' ארץ הרים ובקעות היא למטר השמים תשתה מים ולא ממקום אחר ואתה צריך להיות עיניך ולבך שם כל הימים כי הוא ולא אחר הדורש אותה תמיד בעיני השגחתו מראשית השנה ועד אחרית' ירצה שאפילו בימות הגשמים שהוא ראשית השנה והגשמים יותר טבעיים הוא משים השגחתו בה על ירידת הגשמים בה כמו שהוא בימות הקיץ שאינן כל כך מצויין בדרך הטבע וכמו שביאר הענין יפה ואמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את יי' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם כמו שיתחייב מהודעת היראה שהקדמתי לך ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש כי הוא שני עניני ראשית השנה ואחרית' כמו שאמרנו ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך וכו' כי על זה האופן תעבד הארץ הזאת ולא באופן אחר. וזה ענין קדושת' כמו שכתבנו בפ' מרגלים וזולתה ולזה השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו'. וחרה אף יי' בכם ועצר את השמים כי לפי שצורך גשמי הארץ ההיא כלם לתבואת האדמה הנה בזמן הגשמים שהם באים בטבעם אז בשפע אמר שישגיח עליהם לעצור בהם ולמנעם ואף אחרי כן בימות הקיץ שהגשמים הצריכים אל פירות האילן ולהשקות המקוה ולהגביר הנחלים והמעינות הם באים על הרוב בטוב ההשגחה לא יהיה מטר. ועם זה והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר יי' נותן לכם וזהו תכלית כל הפרשה כלה והודעת היראה וכמו שאמרו בספרי (פ' עקב) ר"ש בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים אמר להם אם את התורה תקיימוה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות היכן פירושו של דבר אם תאבו ושמעתם וגו' ואם תמאנו ומריתם וגו' (ישעיהו א׳:כ׳). רבי אלעזר המודעי אומר ספר וסיף ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם אם עושים את התורה הכתובה בזה הרי אתם ניצולים מזה ואם לאו אתם נלקים בו היכן פירושו של דבר ויגרש את האדם וגו'. ואת להט החרב וגו' (בראשית ג׳:כ״ד). ר"ש בן יוחאי אומר שהטוב מטבעו לא יותן לשום אדם כי אם לפי הגמול. ולזה חוייב שיהיה המקל כרוך בככר. אמנם ר' אלעזר המודעי אומר שכבר נלמוד דבר זה מהכתובים הבאים על זה תמיד המזהירים על היראה ולפי כן הספר והסיף כרוכין יחד. והנה שם בספרי השתדלו ג"כ לפרש פרשה זו כלה בשבחה של ארץ ישראל כמו שכתב רש"י ז"ל בפירושיו אבל הנראה הטוב והישר לפי פשט הכתובים וקשר הפרשיות הוא מה שכתבנו בלי ספק והיא אמתת שבחה לפי האמת כמו שאמרנו כי לא תכיל כי עם נשוא עון ולפי שהארץ עדין לא נכבשה לפניהם שתף עניניה בזה היסוד ואמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם היום וגו' והוריש יי' את כל הגוים האלה מלפניכם וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם כל המקום וגו' לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן יי' אלהיכם וגו'. יאמר כי כמו שהצלחת הארץ לא תעשה בכל העבודה אשר יעבדו בהם הגוים את ארצות' רק ע"י המצות כמו שאמרנו כן מלחמותיה לא תעשינה על ידם כי בשמור משמרתו בהם הוא יתע' ילחם לכם ואתם תבאו ותירשו ארצות מלחמתו ואפילו צער לא יגיע לכם כי לא יתיצב איש בפניכם. ולא עוד אלא שפחדכם ומוראכם יתן יי' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם. וכבר כתבנו על ומוראכם וחתכם שער ט"ו כי באותה בחינה עצמה שנאמר אל המין האנושי ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה וגו' (בראשית ט׳:ב׳) בה נאמר לישראל פחדכם ומוראכם יתן יי' אלהיכם על פני כל הארץ והוא ענין נכבד מאד מהכרת מדרגות הנמצאות כי על כן נאמר ואכלת את כל העמים יאכל גוים צריו (במדבר כ״ד:ח׳) כי לחמנו הם (שם י"ד) וזולתם כמו שנאמר היטב בפ' המן שער מ"א. והנה נמצא כי לבלתי עמדם על משמרתם באלו המצות החליפו קצת הגוים ההם כח לעמוד בפניהם בתחלה כמו שנזכר מפורש בספר שופטים (ג') וכאשר נתייעד בפרשת מסעי שער פ"ו ואין צ"ל שנתבאר שהיא הסבה שתשש כח האומה לסוף בפני מלכי האדמה והיה מה שהיה מחרבן ארצה וגלותה עד ישקיף וירא יי' משמים כאשר דבר ושב יי' אלהיך וגו'. אם יהיה נדחך וגו'. והביאך יי' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך ומל יי' אלהיך את לבבך וגו' (דברים ל׳:ה׳-ו׳). כמו שאמר למעלה ומלתם את ערלת לבבכם כי הוא תכלית היראה האמורה וזה פריה וזה מה שרצינו ביאורו בזה החלק: