וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר׃
תורת העולה
כבר אמרו חז"ל (שמות ט״ו:י״ז) מקדש ה' כוננו ידיך. מלמד שהמקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה. ואמרינן פרק-קמא דתענית (ה א) ומי איכא ירושלים של מעלה? אין דכתיב (תהילים קכ״ב:ב׳-ג׳) ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו. ואמרינן גם כן במסכת חגיגה (יב ב) כי מיכאל כהן גדול של מעלה, עומד ומקריב נפשותיהן של צדיקים על מזבח של מעלה. וכן אמרו במדרש ויקרא רבה וביום הקים את המשכן. א"ר סימן, מלמד שמשכן אחר הוקם עמו.
גבורות השם
ספר הרביעי, שהשם יתברך מנהיג את הנמצאים* בחכמתו ובהנהגה ראויה, כמו שהיה* מנהיג את ישראל במדבר בכל מסעיהם שהיו הולכים. וזה נגד (דברים י, יח) "עושה משפט וגו'", שכל זה הנהגת השם יתברך הנמצאים בהנהגה ראויה. ולפיכך מתחיל הספר במדבר בסדר הדגלים (במדבר ב, א-לד), ואיך היו נוסעים (במדבר י, יב-כח), ומנהיג אותם על פי הענן (במדבר ט, טו-כג), עד סוף הספר, שחנו בערבות מואב (במדבר לג, מח-מט), שהוא מסע האחרון. ואלו ארבעה דברים הם נזכרים בארבע פרשיות תפילין גם כן, וכאשר בארנו למעלה במקומו בארוכה ענין אלו ארבעה דברים.