במדבר כג:ה מחשבת ישראל: מורה נבוכים

המדרגה השניה היא – שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחר התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתשבחות, או בדברי הזהרה מועילים, או בענינים הנהגיים או אלהיים, וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם – וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ב׳רוח הקודש׳. ובזה המין מ׳רוח הקודש׳ חיבר דוד תלים, וחיבר שלמה משלי וקוהלת ושיר השירים; וכן דניאל ואיוב ודברי הימים, ושאר ה׳כתובים׳ בזה המין מ׳רוח הקודש׳ חוברו – ולזה יקראום ׳כתובים׳ – רוצים לומר: שהם ׳כתובים ברוח הקודש׳; ובבאור אמרו: ״מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה״ ועל כיוצא ב׳רוח הקודש׳ הזה אמר דוד: ״רוח יי דיבר בי ומלתו על לשוני״ – רצונו לומר: שהיא הביאתהו לדבר באלו הדברים. ומזה הכת היו ׳שבעים זקנים׳ הנאמר עליהם ״ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו״; וכן אלדד ומידד, וכן כל ׳כהן גדול הנשאל באורים ותומים׳ הוא מזה הכת – רצוני לומר: שהוא כמו שזכרו: ׳שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש׳. וכן יחזיאל בן זכריהו – מזה הכת והוא הנאמר עליו בדברי הימים ״היתה עליו רוח יי בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה ויושבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר יי לכם וגו׳״. וכן זכריהו בן יהוידע הכהן – מזה הכת, שהנה נאמר בו ״ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים״. וכן עזריהו בן עודד אשר נאמר בו ״ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים ויצא לפני אסא וגו׳״. וכן כל מי שבאהו כמו זה. ודע, שבלעם גם כן מזה הכת היה בעת שהיה טוב – וזה הענין רוצה באמרו: ״וישם יי דבר בפי בלעם״ – כאילו הוא אומר ש׳ברוח יי ידבר׳; ומזה הענין יאמר הוא על עצמו ״שומע אמרי אל״.