במדבר כז:ח מחשבת ישראל: מורה נבוכים והמידות לחקר ההלכה

וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃

מורה נבוכים

ומדיני ממונות גם כן – הירושות, והם – מדה מעולה – רצוני לומר: שלא ימנע האדם טוב ממי שהוא ראוי לו, ואחר שהוא הולך למות שלא יקנא ביורשיו ולא יפזר ממונו אבל יניחהו למי שהוא יותר ראוי לו מכל בני אדם, והוא – הקרוב לו יותר ״לשארו הקרוב אליו ממשפחתו״. וכבר באר שהבן קודם ואחר כך הבת ואחר כך האח ואחר כך אחי האב – כמו שהוא ידוע. ויבכר הגדול שבבניו מפני שאהבתו קודמת; ולא ימשך אחר תאותו ״לא יוכל לבכר את בן האהובה וגו׳״. וזאת המידה תשמרה ותחזקה זאת התורה הישרה מאד – רצוני לומר: נשיאת פני הקרובים והטיב להם – כמו שאמר הנביא ״ועוכר שארו – אכזרי״ ודברי ה׳תורה׳ בצדקות ״לאחיך לעניך וגו׳״ וה׳חכמים ז״ל׳ משבחים מאד מדת האדם שיהיה ׳מקרב את קרוביו ונושא את בת אחותו׳.
שאל רבBookmarkShareCopy

המידות לחקר ההלכה

אבל הספק הוא במקום שיש בן ושאר יורשים, אם ג"כ נימא שכולם המה בכלל יורשים אלא שלהבן יש דרגא קודמת, או שבמקום שיש בן הנה הקרובים האחרים אינם לגמרי בכלל יורשים. ואמנם גם מלשון התורה משמע יותר כהצד השני, כמו שנאמר: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו"987במדבר כז, ח. שכל משפט הירושה של הקרובים האחרים מתחיל דוקא אחר ש"בן אין לו", וכפי שיתבאר אצלנו באמת להלן שהירושה של הבן היא לגמרי מסוג מיוחד.
שאל רבBookmarkShareCopy