במדבר כ:ה מחשבת ישראל: עקידת יצחק ומורה נבוכים

ובמדרש (ש"ר פ' כ"א) באותו שעה אמר הקב"ה לכך הייתי מתאוה לשמוע קולכם שנא' (שיר ב') השמיעני את קולך וגו' משל לבת מלכים שצעקה מן הלסטים והצילה המלך ואח"כ בקש המלך ליטלה לאשה והיה מתאוה שתדבר עמו והיא אינה רוצה גירה בה את הלסטים וכו' וכוונת הכל כדי שיתרצו אליו ויכירו הצורך הגדול להם לשמוע בקולו ולקבל דברותיו. אמנם הם מכאן מצאו מקום לטעות ולחשוב כי אולי כוונת האל יתעלה היתה לפוקדה ולהושיבם שם פדויים במיטב הארץ בארץ רעמסס שהיא כגן י"י ושמשה מדעתו היה מוציאם משם ללכת על אשר לא ידעו להשתרר עליהם במדבר וזה דבר שהורגלו לאומרו יום יום, למה זה העליתנו ממצרים, המעט כי העליתנו (במדבר ט״ז:י״ג) ולמה העליתנו וגו' (שם כ') ולזה מצד אחד צעקו אל י"י כי בטחו בו יתרצה להם גם אויביהם ישלים עמהם וישובו עמם בשלום ולא שיערו אופן אחר מהישועה אחר שמתחלה לא הודיעם וכעת לא השמיעם כזאת ומצד אחר נתרעמו על משה וכמפליגים על אשמתו ומתלוצצים עליו אמרו לו המבלי אין קברים וגו'. (ד) אמרו שמא חשבתנו מן הפתאים החרדים מאימת הקבורה אחרי מותם כאלו יקברום בחיים ולפי שידעת שאם נמות או נהרג במצרים לא נהיה שם באין קברים כי עכ"פ יקברו אותנו לטהר את הארץ לזה לקחתנו למות במדבר כדי שנפול כלם שם פגרים מתים ואין קובר מה זאת עשית לנו להוציאנו מדעתך מארץ מצרים. וכמוהו אומרו (מלכים ב א׳:ו׳) המבלי אין אלהים בישראל אתה שלח לדרוש וגו' ירצה אם רוח שטות תעלה עליך לדרוש על חלייך מאין אלהים מה לך אל בעל זבוב אלהי עקרון קום קרא אל אלהים אשר עשית לך כי מספר עריך היו אלהיך והמה לא אלהים וכמו שאמר (ד"ה ב' י"ג) כל הבא למלא את ידו וגו' והיה כהן ללא אלהים. (ד) הלא זה הדבר שאנו מצפים עכשיו שיושיענו בה הש"י והוא החזרה עמהם לישב שם בעבודתם הוא אשר דברנו אליך במצרים באמרנו כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר כי הרע המעט בערך הרב הוא טוב ומוטב שהיינו עושים בתחלה מה שאנו מוכרחים לעשותו באחרונה ואם תשאל מתי אמרו על פיהן אנו חיים: ויאמר משה אל העם אל תיראו. (ה) אמר בטוח אני שתעשה לכם תשועה גמורה מהם אמנם התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה אתכם היום באופן אחר ממה שחשבת' כי העולה על רוחכם שתשובו למצרים ותשלימו עמהם היו לא תהיה (ה) כי יודע אני כי מצרים אלו אשר ראיתם אותם היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ואחר שקנטרם על פי דבריהם הרעי' אמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (ה) ירצה אל תהרהרו על אופן הישועה איך ובמה יהיה כי ה' ילחם לכם בלי ספק ואז אתם תחרישון מכל דברי תלונותיכם אשר העתרתם עלי ולא יהיה לכם עוד פתחון פה. ולפי שבכלל דבריו אלה אשר דבר היתה צעקה לאלהים על הצרה הצרורה אשר היה בם כי הוא לא ידע על איזה דרך תעשה אלא שיהיה בדבריו כמוציא עליו שטר חוב שהוא חייב לפרעו לזה היה דבר ה' אליו על נכון (ו) מה תצעק אלי וגו' כלומר שמעתי את דבריך הצועקים אלי לאמר התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' ה' ילחם לכם וגו' אמרתי הנני הנני דבר אל בני ישראל ויסעו:

והנראה לי ב׳ארבעת מינין שבלולב׳ שהם – שמחה בצאתם מן ה׳מדבר׳ אשר היה ״לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות״ אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות. ולקח לזכרון זה הנאה שבפרות והטוב שבריחו, והיפה שבעלים והטוב שבעשבים גם כן – רצוני לומר: ׳ערבי נחל׳. ואלו ה׳ארבעת מינין׳ הם אשר קבצו שלשת הדברים האלה האחד מהם – רוב מציאותם ב׳ארץ ישראל׳ בעת ההיא והיה כל אדם יכול למצאם; והענין השני – טוב מראם ורעננותם – ויש מהם טובים בריחם ׳אתרוג והדס׳ אבל ׳לולב וערבה׳ אין להם ריח לא טוב ולא רע; והענין השלישי – עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים. – מה שאי אפשר זה באפרסקים וברימונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהם.

ומזה – סדר זכר ה׳מסעות׳ יראה מפשוטו של ענין שזכר מה שאין תועלת בו כלל – ומפני זאת המחשבה העולה על הלב אמר ״ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי יי״. ומקום הצורך אליו גדול מאד, מפני שכל המופתים אינם אמיתיים רק למי שראם, אך לעתיד ישוב זכרם סיפור, ואפשר שיכזיבם השומע. וידוע שאי אפשר להיות וגם לא יצויר שיהיה מופת עומד קיים לדורות לבני אדם כולם. וממופתי התורה ומן הגדולים שבהם – עמוד ישראל ב׳מדבר׳ ארבעים שנה והמצא בו ה׳מן׳ בכל יום; וה׳מדבר׳ ההוא כמו שזכר הכתוב: ״נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים״ והם מקומות רחוקים מאד מן הישוב, בלתי טבעיים לאדם ״לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון וגו׳״ ואמר בהם גם כן ״ארץ לא עבר בה איש וגו׳״ וכתוב ב׳תורה׳: ״לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם וגו׳״ – ואלו כולם – מופתים גדולים גלויים נראים. וכאשר ידע האלוה ית׳ שאפשר לפקפק באלו המופתים בעתיד, כמו שמפקפקים בשאר הסיפורים, ויחשב שעמידתם היתה במדבר קרוב מן הישוב שאפשר לאדם לעמוד בו, כאלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום, או שהם מקומות שאפשר לחרוש בהם ולזרוע ולקצור, או להזון באחד הצמחים אשר היו שם, או שמטבע ה׳מן׳ לרדת במקומות ההם תמיד, או שיש במקומות ההם בארות מים – מפני זה הסיר המחשבות ההם כולם, וחיזק עניני אלו המופתים כולם בבאור המסעות ההם, שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת, בעמוד מין האדם במקומות ההם ארבעים שנה.