וְהֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑נוּ שֵׁשׁ־עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם׃
עקידת יצחק
א מה טעם סמיכת מצות הבדל שלשה ערים לכאן: ב אומרו ואשר יבא את רעהו ביער וגו' והרי הוא בכלל הנזכר: ג במאמר ואם ירחיב יי' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד ג' ערים על השלש האלה. שאם כדברי הרמב"ן ז"ל שדבר על העתיד לבא וראיתו מאומרו כי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים כי הוא על הזמן שנאמר בקבלה ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים וגו' (ירמיה ל"ב) כמ"ש בפירושיו. הנה באמת היה לו לומר ויספת לך עוד ג' ערים על הג' האלה כי הששה כלן נחשבו מהארץ אף על פי שחלק הירדן ביניהם וכן נזכרו כמה פעמים בפרשת מסעי והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה לבני ישראל ולגר ולתושב תהיינה שש הערים למקלט וכן אמר את הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט יראה שהם מצטרפות יחד לכשיתחייב שיאמר שלש על השש האלה. וגם יראה משם שעליהם אין להוסיף כמו שאמר בסוף והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם (במדבר ל"ה) וגם לא היה לומר לסבה זו ואם ירחיב יי' וגו' שיראה שהוא ענין מסופק כי העתיד להיות להבטחת האבות ראוי שיאמר עליו כי ירחיב כמ"ש כי יכרית. ד אומרו וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו וגו' שנראה מותר גמור על מה שכבר נאמר: ה בטעם לא תסיג גבול רעך וגו' וסדרו בכאן: ו במה שדקדקו חכמינו זכרם לברכה (מכות ה':) כאשר זמם ולא כאשר עשה מלמד שאם הרגו אין נהרגין כי לכאורה אין הדעת סובלת כן. וסדרו בכאן וטעם לא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין וגו' בעדים זוממים. ואחר זכרון אלו הספקות נבא אל הביאור: