בראשית א:ז מחשבת ישראל: דרשת שבת הגדול, דרוש חדושי הלבנה, גן נעול ובאר הגולה

"כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ד). במדרש (שמו"ר יז, א), "ולקחתם אגודת אזוב" (שמות יב, כב). הדה הוא דכתיב "כל פעל ה' למענהו". אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית, לא ברא אלא לכבודו, ולעשות בהם רצונו; ביום הראשון ברא שמים וארץ (בראשית א, א), אף הם לכבודו בראם, שנאמר (ישעיה סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי", ואומר (תהלים יט, ב) "השמים מספרים כבוד אל". וכן האור שברא (בראשית א, ג), לכבודו הוא, הדה הוא דכתיב (תהלים קד, ב) "עוטה אור כשלמה". מה נברא ביום שני, רקיע (בראשית א, ז), לכבודו בראו, שיעמדו שם המלאכים ויהיו מקלסין אותו, שנאמר (תהלים קנ, א) "הללוהו ברקיע עזו". מה ברא ביום שלישי, דשאים ואילנות (בראשית א, יב), ומצינו שהדשאין מקלסין להקב"ה, שנאמר (תהלים סה, יד) "יתרועעו אף ישירו". ומנין אף האילנות, שנאמר (דהי"א טז, לג) "אז ירננו עצי היער מלפני ה'". אתה מוצא שצוה הקב"ה מן האילנות לעשות מהן מצות; בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב (במדבר יט, ו). והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב* (במדבר יט, יח-יט), וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב (ויקרא יד, ו-ז). וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב, שנאמר (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב וגו'". וכן ברא המים ביום שלישי, שכינסן מעל הארץ (בראשית א, ט), ומשם קלוסו עולה, שנאמר (תהלים צג, ד) "מקולות מים רבים אדירים משברי ים". מה נברא ביום רביעי, מאורות (בראשית א, טז), לכבודו בראם, שנאמר (תהלים קמח, ג) "הללוהו שמש וירח". ביום חמישי ברא עופות (בראשית א, כא), לכבודו, להקריב מהן קרבן, שנאמר (ויקרא א, יד) "אם מן העוף עולה קרבנו". מה נברא ביום ו', בהמות (בראשית א, כה), לכבודו בראם, וצוה להקריב מהם קרבן, שנאמר (ויקרא א, ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר". וברא בו אדם (בראשית א, כז), לכבודו, שנאמר (תהלים קמח, ז) "הללו את ה' מן הארץ תנינים וגו'". הוי "כל פעל ה' למענהו".

וְהִנֵּה, אָמַר שֶׁיִּהְיוּ הַמְּאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. גַּם יוֹכִיחַ עַל זֶה שֶׁמִּמַּה שֶּׁלֹּא אָמַר ׳בַּשָּׁמַיִם׳ אֶלָּא "בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם", יִרְצֶה, שֶׁרָמַז עַל הַכַּדּוּר ^חכפי הנראה כוונת רבינו "גלגל" וכפי שכתב רבינו בשער השלישי תחלת פרק ראשון. ועיין הערה הבאה. שֶׁבּוֹ גַּם עַתָּה הַחַמָּה, וְיִקְרָאֵהוּ רָקִיעַ ^טעיין לעיל בתחלת שער השלישי, ושם בהערה בשם הרמב"ם דשבעת הרקיעים המוזכרים בדברי חז"ל הן הנה השבעה גלגלים, וברקיע (גלגל) הרביעי תלוי חמה., [כֵּיוָן] שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַשִּׁבְעָה רְקִיעִים, הַמְּיֻחָדִים לְשִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת. וְיִהְיֶה מֻשְׁאָל לוֹ שֵׁם רָקִיעַ ^ירבינו מפרש בזה שאף שכשכתוב בתורה רקיע, הכוונה הוא לבריאה שברא השי"ת ביום השני, שהיא בריאה המבדלת בין מים למים (וכמ"ש רבינו לקמן בסמוך בד"ה והיו למאורת), מ"מ כאן קורא הכתוב לגלגל הרביעי רקיע "בשם המושאל"., עַל שֵׁם שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין שְׁלֹשָׁה לִשְׁלֹשָׁה ^יאהכוונה בזה ליישב מה שלא פירש איזה רקיע משבעת הרקיעים? וע"ז פי' רבינו שכמו שתפקיד הרקיע בכלל הוא להבדיל בין עליון לתחתון כך הרקיע (גלגל) האמצעי (הרביעי) הוא ממצע ומבדיל בין הגלגלים העליונים לתחתונים, כְּמוֹ הָרָקִיעַ שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים. וְהָיָה זֶה קֹדֶם הַמִּעוּט ^יבוכפי שביאר רבינו שם בתחילת שער השלישי שבשעה שמיעט הלבנה ירדה לרקיע (גלגל) הראשון., אַף שֶׁבַּמַּחֲשָׁבָה כְּבָר עָלְתָה לְפָנָיו הַמִּעוּט, כָּאָמוּר. אַךְ בַּתְּחִלָּה, קָבַע לִשְׁנֵיהֶם בָּרָקִיעַ הַזֶּה. וְגַם בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, לֹא הָיוּ לְפָנָיו לְהִבָּרְאוֹת רַק הַמְּאוֹרוֹת הַשְּׁנַיִם, וְלֹא זוּלַת. אַךְ לִכְשֶׁיִּהְיֶה הַמִּעוּט, יַרְבֶּה אַחַר כָּךְ הַצְּבָאוֹת ^יגכמ"ש לעיל שער ה' בשם בראשית רבה., הַיְנוּ הַכּוֹכָבִים, אֲשֶׁר כּוֹלְלִים חֲמִשָּׁה הַנְּבוּכִים ^ידחמשת הכוכבים הנבוכים המשרתים שבעה ידועים כולם נקראים נבוכים למבוכה הנראית בתנועתם והשנים מהם השמש והירח והחמשה הנשארים נקראים 'חמשת הכוכבים הנבוכים' כשייאמר 'חמשה' סתם ידוע שאינו מדבר על השמש והירח. (פירוש המלות הזרות במורה נבוכים לר"ש ן' תבון) והכוונה היא ששבעת כוכבי הלכת נקראים בשם זה כי מבוכתם (תנועתם) נראית לעיני כל, ומלבד השמש והירח יש חמשה נותרים: שבתאי, צדק, מאדים, נוגה, וכוכב., וְכָל אֲשֶׁר בְּגַלְגַּל הַמַּזָּלוֹת. שֶׁהֲרֵי אָמַר "לְהַבְדִּיל וגו'". וְאֵין זֶה בְּעֶצֶם, אֶלָּא עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בִּלְבָד. וּלְפִיכָךְ לֹא אָמַר כָּאן "לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ", כִּי גַּם כָּל הַכּוֹכָבִים מְאִירִים עַל הָאָרֶץ. אֶלָּא שֶׁבִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, לֹא עָלוּ רַק אֵלּוּ שְׁנַיִם בִּלְבָד. אָמְנָם, בַּמַּחֲשָׁבָה עַצְמָהּ הָיָה לִהְיוֹת כֵּן סוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיִּהְיוּ חֶסְרוֹנוֹ, וְכָאָמוּר, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים:

[דברים לב, ו] "הלי"י תגמלו זאת? עם נבל ולא חָכָם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך". פירוש "ולא חכם", שאינן נוהגים בחֻקוֹת החכמה, וכדברי הכלל הי"ב, כי האנשים שהוכיח משה, לא היו פתאים וחסרי שכל, אלא דבר נגד פקחים ובעלי בינה אלא שהשתמשו בכח שכלם ובינתם לרעה, בעבור שסרו מדרך החכמה. ולכן אמר דור עקש ופתלתול, וכדרך (משלי יא, ב) "תועבת יי' עקשי לב", וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ח'), וכמו שרמזנו בכלל הי"ח. ולכן אמר "ולא חכם", בעבור שסָרו מלכת בחכמה, והיתה תוכחתו שהם גומלים רעה תחת טובה, ומדרך החכמה לשלם טובה תחת טובה. ועל זה אמר "הלי"י תגמלו זאת?", כלומר האם ראוי שתגמלו את השם ב"ה בזאת הרעה שאתם עושים, כמו שהזכיר "שחת לו? לא בניו מומם דור עקש ופתלתול", והוא הטיב עמכם בכמה מיני טובות הידועות לכם, כי הוא אביכם ילדכם, כי השם ב"ה יוצר האדם. יותר מזה בחר בישראל מכל האומות להנהיגם בדרך פלא, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ח' חלון ו'), וכנגד זה אמר "קנך", כדרך (שמות טו, טז) "עם זו קנית". ובלבד זה תקן נפשך, והוד והדר עטר אותה, ועל זה אמר "הוא עשך", כמו (בראשית א, ז) "ויעש אלהים את הרקיע" שהוא התקון, וכמ"ש בבית הראשון (חדר ה' חלון ט'). וגם כונן אותך והדריכך בדרך זו תלך, כדרך (תהלים לז, כג) "מיי' מצעדי גבר כוננו", ועל זה אמר "ויכוננך". ואיך תסבול הדעת שתשחתו ותעשו הרע בעיני ה' שהטיב אתכם במאד? והעושה כן איננו חכם.