בראשית א:ח מחשבת ישראל: באר הגולה, תורת העולה, מורה נבוכים ונפש החיים

ואין לשאול אם כן, למה נברא רוחו של משיח קודם המלאכים, וכי יותר נבדל הוא מן המלאכים. כי מה שנבראו המלאכים ביום ב' (רש"י בראשית א, ה), ושמים וארץ נבראו קודם המלאכים, כבר פירשו במדרש (ב"ר א, ג) שאם היו נבראים המלאכים ביום ראשון, היו אומרים מיכאל היה מותח בדרומו, וגבריאל בצפונו, והמה אלקות* לעולם. לכן נברא העולם קודם ביום הראשון, ואחר כך נבראו המלאכים*. ורוצה לומר, כי העולם הוא אחד, וראוי שיהיה נברא עולם אחד ביום ראשון, שהוא יום אחד, כדכתיב (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", ולא כתיב 'יום ראשון', כמו "יום שני" (בראשית א, ח). אבל המלאכים אינם אחד, כי יש מיכאל, ויש גבריאל, לכך אין ראוי להם הבריאה ביום שהוא אחד. ואמר אם היו נבראים ביום ראשון, היו אומרים כי מיכאל היה מותח בדרומה, וגבריאל בצפונה, והם מצטרפים לפעל אחד, וכאילו הם אחד. ולכך לא נבראו ביום שהוא אחד. אבל המשיח, מפני שעל ידו יהיה כל העולם אחד, ולא יהיה העולם מחולק, ראוי לו שיהיה נברא ביום א', שהוא יום אחד. זהו הטעם הברור שנברא המשיח ביום הראשון, שהוא אחד. ומפני שכל דבר נברא בזמן המיוחד אליו הראוי לו, ולכך המשיח שאין זמן מיוחד וראוי לו רק יום הראשון, ולכך נברא המשיח ביום א'.

ואמר, ויקרא אלקים לרקיע שמים (בראשית א ח) כבר ידעת מה שאמרו רבותינו ז"ל בחגיגה, שמים וארץ כאחד נבראו, ומוסכם גם כן מן הפילוסופים, שאי אפשר לתנועה סיבובית סביב דבר מתנועע, על כן שמו הארץ נחה שקטה באמצע השמים, להיות תנועת השמים סבובי, אם כן כשנבראת הארץ נבראו השמים עמהם, ולכן מלת רקיע הוא שם משותף לשניהם, ולכן במה שנאמר יהי רקיע בתוך המים נכלל גם כן בריאת השמים, כי מאחר שנברא הארץ בתוך המים כדרך שנתבאר, נבראו גם כן עמה השמים והיה להם מקום להתנועע סביבה, וידוע כי עיקר העגול הוא המרכז שבתוכו ולכן נזכר בריאת המרכז אשר בתוך המים, וממילא נשמע ממנו בריאת העגולה שהוא השמים ושמי השמים, ולזה כוונו ז"ל באמרם (ב"ר ד א) הוגלדה הטפה האמצעית ונתהוו ממנו שמים ושמי שמים, רצה לומר, כי בסבת גלידת הטפה אשר היא הארץ נתהוו שמים ושמי שמים, ואף כי רקיע הוא שם משותף לארץ ושמים ושניהם הם בתוך המים, ולכן במלת יהי רקיע בתוך המים נברא שמים וארץ, ולזה נאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים (בראשית א ח), רצה לומר מכאן ואילך יהא שם רקיע שמים. וכבר כתב הרב המורה פרק ל' חלק ב' כי כל מקום שנאמר בו ויקרא, הוא בא להורות כי שם זה היה כבר משותף לדבר אחר, ולזה נאמר אחר כך יקוו המים מתחת השמים ותראה היבשה (בראשית א ט) הנזכרת כבר, רק שהיתה מכוסה במים, ואפשר שלזה כיוון רבי עקיבא באמרו (חגיגה יד ב) אל תאמרו מים מים, רוצה לומר שאל יאמרו באבני שייש מים מים, לומר שהרקיע כפשוטו נבראו בין מים למים, כי הוא דבר שקר ולא יכון לנגד עיניו, רק הוא בדרך שנתבאר.

אבל מה שתמצאהו כתוב לקצת ה׳חכמים׳ מהעמיד זמן נמצא קודם בריאת העולם – מסופק מאד – כי זהו דעת אריסטו אשר בארתי לך אשר יראה שהזמן לא יצויר לו תחילה – וזה מגונה. ואשר הביא האומרים אל זה המאמר הוא מצאם: ״יום אחד״ ו״יום שני״ – והבין אומר זה המאמר את הענין על פשוטו וחשב שאחר שלא היה שם גלגל סובב ולא שמש באי זה דבר שוער ׳יום ראשון׳? ואמרו בזה הלשון: ״׳יום אחד אמר רבי יהודה ב״ר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן; אמר רבי אבהו מכאן שהיה הקב״ה בורא עולמות ומחריבן״. וזה – יותר מגונה מן הראשון. ואתה תתבונן מה שהוקשה עליהם והוא מציאות זמן קודם מציאות זה השמש. והנה יתבאר לך התרת זה אשר סופק על אלו השנים בקרוב – האלהים! אם לא רצו אלו השנים לומר שאי אפשר מבלתי ׳סדר זמנים׳ קודם לכן – וזהו אמונת הקדמות וכל בעל תורה יברח מזה! ואין זה המאמר אצלי אלא כיוצא במאמר ר׳ אליעזר ״שמים מהיכן נבראו״? סוף דבר, לא תביט באלו המקומות למאמר אומר, כבר הודעתיך שיסוד התורה כולה – שהאלוה המציא העולם לא מדבר בזולת התחלה זמנית, אבל הזמן נברא כי הוא נמשך לתנועת הגלגל והגלגל – נברא.