וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃
דרשת שבת הגדול
"כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ד). במדרש (שמו"ר יז, א), "ולקחתם אגודת אזוב" (שמות יב, כב). הדה הוא דכתיב "כל פעל ה' למענהו". אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית, לא ברא אלא לכבודו, ולעשות בהם רצונו; ביום הראשון ברא שמים וארץ (בראשית א, א), אף הם לכבודו בראם, שנאמר (ישעיה סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי", ואומר (תהלים יט, ב) "השמים מספרים כבוד אל". וכן האור שברא (בראשית א, ג), לכבודו הוא, הדה הוא דכתיב (תהלים קד, ב) "עוטה אור כשלמה". מה נברא ביום שני, רקיע (בראשית א, ז), לכבודו בראו, שיעמדו שם המלאכים ויהיו מקלסין אותו, שנאמר (תהלים קנ, א) "הללוהו ברקיע עזו". מה ברא ביום שלישי, דשאים ואילנות (בראשית א, יב), ומצינו שהדשאין מקלסין להקב"ה, שנאמר (תהלים סה, יד) "יתרועעו אף ישירו". ומנין אף האילנות, שנאמר (דהי"א טז, לג) "אז ירננו עצי היער מלפני ה'". אתה מוצא שצוה הקב"ה מן האילנות לעשות מהן מצות; בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב (במדבר יט, ו). והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב* (במדבר יט, יח-יט), וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב (ויקרא יד, ו-ז). וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב, שנאמר (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב וגו'". וכן ברא המים ביום שלישי, שכינסן מעל הארץ (בראשית א, ט), ומשם קלוסו עולה, שנאמר (תהלים צג, ד) "מקולות מים רבים אדירים משברי ים". מה נברא ביום רביעי, מאורות (בראשית א, טז), לכבודו בראם, שנאמר (תהלים קמח, ג) "הללוהו שמש וירח". ביום חמישי ברא עופות (בראשית א, כא), לכבודו, להקריב מהן קרבן, שנאמר (ויקרא א, יד) "אם מן העוף עולה קרבנו". מה נברא ביום ו', בהמות (בראשית א, כה), לכבודו בראם, וצוה להקריב מהם קרבן, שנאמר (ויקרא א, ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר". וברא בו אדם (בראשית א, כז), לכבודו, שנאמר (תהלים קמח, ז) "הללו את ה' מן הארץ תנינים וגו'". הוי "כל פעל ה' למענהו".
דרוש חדושי הלבנה
וּמַה שֶּׁקְּרָאָם תְּחִלָּה שְׁנֵיהֶם "הַגְּדוֹלִים", יוּכַל לִהְיוֹת כִּדְבַר הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא (בראשית א טז) שֶׁכָּתַב: וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, הֲלֹא אָמְרוּ חַכְמֵי הַסְּפִירוֹת שֶׁכּוֹכַב צֶדֶק וְכָל הַכּוֹכָבִים חוּץ מִכּוֹכָב וְנֹגַהּ גְּדוֹלִים מֵהַלְּבָנָה, וְאֵיךְ כָּתַב "הַגְּדוֹלִים"? הַתְּשׁוּבָה; אֵין פֵּרוּשׁ "גְּדוֹלִים" עַל מִדָּתָם בְּגוּפָם, רַק עַל אוֹרָם, וְאוֹר הַלְּבָנָה כִּפְלֵי כִּפְלַיִם בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ קְרוֹבָה מֵהָאָרֶץ. וְכֵן כָּתוּב "מָאוֹר". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
דרוש חדושי הלבנה
וְהִנֵּה אֶכְתֹּב מַה שֶּׁכָּתַב הַגּוּר אַרְיֵה עַל קֻשְׁיָא זוֹ בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית (א טז), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְיֵשׁ מַקְשִׁים עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב כְּפִי פְשׁוּטוֹ, "שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים", לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם גְּדוֹלִים. ״הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל״, שֶׁהוּא גָּדוֹל נֶגֶד הַיָּרֵחַ. וְאֵלּוּ לֹא יָדְעוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהַכָּתוּב מַשְׁמַע שֶׁנִּבְרְאוּ כְּאֶחָד, כְּדִכְתִיב "וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים", וּמֵאַחַר שֶׁאֵין זֶה כְּזֶה, וְזֶה מָאוֹר הַגָּדוֹל וְזֶה מָאוֹר הַקָּטָן, אֵיךְ יִהְיוּ נִבְרָאִים כְּאֶחָד? כִּי לְעוֹלָם הָיוּ הַנִּבְרָאִים שֶׁהֵם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה נִבְרָאִים בִּזְמַנִּים מְחֻלָּפִים. וְאֵיךְ יִהְיֶה מָאוֹר גָּדוֹל וּמָאוֹר קָטָן נִבְרָא כְּאֶחָד? וְזֶה הַפֵּרוּשׁ אֲמִתִּי. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.