בראשית א:יד מחשבת ישראל: דרוש חדושי הלבנה, עקידת יצחק ודרשת שבת הגדול

בֵּאוּר פָּרָשַׁת יוֹם הָרְבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית
וְאָמְנָם, קֹדֶם שֶׁנָּבוֹא לְבֵאוּרָהּ, נְדַקְדֵּק בָּהּ תְּחִלָּה אֵיזֶה דִקְדּוּקִים.

הָא׳) "יְהִי מְאֹרֹת" חָסֵר וא״ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפּוֹל אַסְכָּרָה בְּתִינוֹקוֹת וכו׳ כְּדִפְרִישִׁית (שער ה' פ"ח). וְאָמְנָם, עֲדַיִן אֵין טַעַם לָמָּה הוּא חָסֵר. . . שֶׁשְּׁנֵי הַוָּוִי״ן חֲסֵרִים ^אעיין נחלת יעקב שכתב על דברי רש"י שם וז"ל: פירוש חסר וי"ו שרשית שהיא אחר האל"ף. אולם מדברי הגור אריה משמע שהחידוש בשני הווי"ן, וז"ל: חסר וי"ו. ורש"י דקדק בכאן יותר על חסרון וי"ו מן שאר ווי"ן מלאים וחסירים הרבה, אלא שהוקשה לו הלשון "יהי מאורות", שלפי הלשון הוי למכתב 'יהיו מאורות', ותירץ שהרי גם כן חסר וי"ו, אלא הוא לשון מאירה, והשתא אתי שפיר "יהי מארת" כאילו כתיב 'יהי מארה' עכ"ל. ועיין בדברי רבינו לקמן בסמוך., וְכֵן לָמָּה כֵּן גַּם בִּ"וְ(י)הָיוּ לִמְאֹרֹת" וּבִ"שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת". . . . "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת", רַק וא״ו שְׁנִיָּה חֲסֵרָה.

הַד׳) כָּאן אָמַר "לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה", וְתוּ לֹא. וְאִלּוּ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּה נֶאֱמַר, "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". בָּאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים, בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא נֶאֱמַר עַכְשָׁו רַק עִנְיָן אֶחָד. וְאִם הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, הוּא עַצְמוֹ הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין אוֹר וְחֹשֶׁךְ, יִקְשֶׁה, לָמָּה בָּאֲמִירָה לֹא נֶאֶמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה. וְעוֹד, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר בִּקְצָרָה ׳וּלְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם׳. וְאִם הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין אוֹר וְחֹשֶׁךְ אֵינוֹ הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, אִם כֵּן, לֹא נִזְכַּר בָּאֲמִירָה וּבַמַּעֲשֶׂה עִנְיָן שָׁוֶה כְּלָל, וְנִשְׁתַּנָּה לְגַמְרֵי הַמַּעֲשֶׂה מִן הָאֲמִירָה.