בראשית א:כא מחשבת ישראל: דרשת שבת הגדול, דרוש חדושי הלבנה ותורת העולה

"כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ד). במדרש (שמו"ר יז, א), "ולקחתם אגודת אזוב" (שמות יב, כב). הדה הוא דכתיב "כל פעל ה' למענהו". אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית, לא ברא אלא לכבודו, ולעשות בהם רצונו; ביום הראשון ברא שמים וארץ (בראשית א, א), אף הם לכבודו בראם, שנאמר (ישעיה סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי", ואומר (תהלים יט, ב) "השמים מספרים כבוד אל". וכן האור שברא (בראשית א, ג), לכבודו הוא, הדה הוא דכתיב (תהלים קד, ב) "עוטה אור כשלמה". מה נברא ביום שני, רקיע (בראשית א, ז), לכבודו בראו, שיעמדו שם המלאכים ויהיו מקלסין אותו, שנאמר (תהלים קנ, א) "הללוהו ברקיע עזו". מה ברא ביום שלישי, דשאים ואילנות (בראשית א, יב), ומצינו שהדשאין מקלסין להקב"ה, שנאמר (תהלים סה, יד) "יתרועעו אף ישירו". ומנין אף האילנות, שנאמר (דהי"א טז, לג) "אז ירננו עצי היער מלפני ה'". אתה מוצא שצוה הקב"ה מן האילנות לעשות מהן מצות; בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב (במדבר יט, ו). והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב* (במדבר יט, יח-יט), וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב (ויקרא יד, ו-ז). וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב, שנאמר (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב וגו'". וכן ברא המים ביום שלישי, שכינסן מעל הארץ (בראשית א, ט), ומשם קלוסו עולה, שנאמר (תהלים צג, ד) "מקולות מים רבים אדירים משברי ים". מה נברא ביום רביעי, מאורות (בראשית א, טז), לכבודו בראם, שנאמר (תהלים קמח, ג) "הללוהו שמש וירח". ביום חמישי ברא עופות (בראשית א, כא), לכבודו, להקריב מהן קרבן, שנאמר (ויקרא א, יד) "אם מן העוף עולה קרבנו". מה נברא ביום ו', בהמות (בראשית א, כה), לכבודו בראם, וצוה להקריב מהם קרבן, שנאמר (ויקרא א, ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר". וברא בו אדם (בראשית א, כז), לכבודו, שנאמר (תהלים קמח, ז) "הללו את ה' מן הארץ תנינים וגו'". הוי "כל פעל ה' למענהו".

וְתוּ, שֶׁסְּבָרָא זוֹ הֲרֵי מָצִינוּ פְּסוּקִים הַמִּתְנַגְּדִים לָהּ ^אובחידושי אגדות הש"ס למהר"ל (שבועות ט:) הרגיש בקושיא זאת ויישב שם שבכל מקום ששני הנבראים משלימים זה את זה, אף שאינם ממש שוים, גם כן נבראו בעשייה אחת., שֶׁכֵּן נֶאֱמַר (בראשית א כא) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים". וּבֵין שֶׁיִּהְיֶה כְּפִי פְשׁוּטוֹ שֶׁרוֹצֶה בּוֹ דָּגִים גְּדוֹלִים שֶׁבַּיָּם, כִּדְפֵרֵשׁ רַשִׁ״י, אִם כֵּן וַדַּאי שֶׁאֵין כֻּלָּם שָׁוִים, וְכַאֲשֶׁר עוֹבְרֵי אָרְחוֹת יַמִּים יָעִידוּ וְיַגִּידוּ עַל עִנְיְנֵי הַדָּגִים שֶׁבַּיָּם. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה כְּפֵרוּשׁ הָאַגָּדָה שֶׁהֵבִיא רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר עִנְיַן הַלִּוְיָתָן וּבֶן זוּגוֹ, וְלָמְדוּ בְּפֶרֶק הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת )ב"ב עד:) מִדִּכְתִיב (ישעי' כז א) "יִפְקוֹד ה׳ בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן", תַּרְתֵּי - חַד זָכָר וְחַד נְקֵבָה. וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, נָחָשׁ בָּרִיחַ הוּא הַזָּכָר שֶׁזָּקוּף כְּבָרִיחַ, וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן הוּא הַנְּקֵבָה שֶׁמַּקִּיף אֶת הָעוֹלָם. עַד כָּאן. וַהֲרֵי בְּתַרְתֵּי אֵינָם שָׁוִים, שֶׁזֶּה זָכָר וְזוֹ נְקֵבָה, וְזֶה זָקוּף וְזֶה מְעֻקָּל. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאָדָם וְחַוָּה, לְמַאן דְּאָמַר דּוּ פַּרְצוּפִים נִבְרְאוּ, שְׁנַיִם שֶׁנִּבְרְאוּ כְּאֶחָד וּמְדֻבָּקִים יַחַד, הֲרֵי הָיוּ שְׁתֵּי יְצִירוֹת - פַּרְצוּף זָכָר וְכֻלּוֹ, וּפַרְצוּף נְקֵבָה וְכֻלָּהּ. וְעוֹד, בְּרִיאַת הַשָּׁמַיִם, עִם שֶׁהוּא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם", אוֹ הוּא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ", כְּפִי חִלּוּקֵי דֵּעוֹת הַמְּפָרְשִׁים זללה״ה ^בכוונת רבינו נראה שמתייחס למה שהתחבטו מפרשי התורה לבאר מה שבתחילה כתוב בראשית ברא את השמים וזה היה ביום הראשון, ושוב ביום השני נאמר ויאמר אלקים יהי רקיע, משמע שהשמיים (רקיע) נברא רק ביום השני, ותירצו כל אחד באופן אחר. עיין רמב"ן ורד"ק בראשית א, א., הֲרֵי מִכָּל מָקוֹם לְכָל הַשָּׁמַיִם נִתְכַּוֵּן הַפָּסוּק, בִּבְרִיאָה אוֹ בַּעֲשִׂיָּה אַחַת. וּלְפָחוֹת יֵשׁ שְׁנֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁהֵבֵאתִי לְעֵיל סִימָן הַקּוֹדֵם. וְאֵינָם שָׁוִים, בְּלִי סָפֵק, שֶׁהֲרֵי הָעֶלְיוֹן מַקִּיף אֶת הַתַּחְתּוֹן, וּבְהֶכְרֵחַ הוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ.

וּכְלַפֵּי דָוִד אָמַר "וּבֶן אָדָם", שֶׁשֵּׁם אָדָם הוּא הֶחָשׁוּב שֶׁבְּכָל שֵׁמוֹת שֶׁמְּכֻנֶּה בּוֹ הַחַי מְדַבֵּר, כִּדְאָמְרִינַן בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ (ח"ג מב ע"א) ^דוז"ל: תאנא בכמה דרגין אתקרי בר נש, אדם, גבר, אנוש, איש, גדול שבכלם אדם (משום) דכתיב (בראשית א׳:כ״א) ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכתיב (שם ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם, ולא כתיב גבר אנוש איש.. וְדָוִד חָשׁוּב הָיָה, שֶׁהֲרֵי מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן לוֹ הַמְּלוּכָה לְעוֹלָם. וְיִתְיַשֵּׁב אָמְרוֹ בְּכָאן "וּבֶן אָדָם" וְלֹא הִסְפִּיק כְּשֶׁיֹּאמַר 'וְאָדָם', שֶׁהֲרֵי בְּדָוִד קָמַיְרִי, וְהוּא בֶּן אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילק"ש בראשית רמז מא) ^הוז"ל: ד"א זה ספר תולדות אדם [ה, א] העביר לפניו כל הדורות הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות אמר לפניו רבש"ע לא תהא תקנה לזה אמר כך עלתה במחשבה לפני א"ל כמה שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקדוש ברוך הוא ומטטרון ואדם, אמר אדם רבש"ע יפיות זו מלכות וזמירות הללו נתונות לו במתנה ע' שנה שיחיה ויהא מזמר לפניך וזש"ה הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. שֶׁדָּוִד הָיָה לוֹ לִהְיוֹת נֵפֶל, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נָתַן לוֹ ע׳ שָׁנָה מִשְּׁנוֹתָיו. וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁזֶּה הַמִּזְמוֹר דָּוִד עַצְמוֹ אֲמָרוֹ, שֶׁגְּדוֹלָה מִזּוֹ נֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל, שֶׁאָמַר גַּם עַל עַצְמוֹ (שמו"א יב יא) "וַיִּשְׁלַח וגו׳ וְאֶת שְׁמוּאֵל", וְקָרָא לְעַצְמוֹ בַּשֵּׁם הַמֻּבְהָק. [וְכָל שֶׁכֵּן] שֶׁיְּפֹרַשׁ כָּאן שֶׁדָּוִד עַל עַצְמוֹ אָמַר, הוֹאִיל וְכִנָּה בְּשֵׁם אַחֵר: