וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃
מורה נבוכים
׳צלם׳ ו׳דמות׳. כבר חשבו בני אדם כי ׳צלם׳ בלשון העברי יורה על תמונת הדבר ותארו; והביא זה אל הגשמה גמורה לאומרו ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״ – וחשבו שהאלוה על צורת אדם – רצוני לומר: תמונתו ותארו – והתחיבה להם ההגשמה הגמורה והאמינו בה; וראו שהם אם יפרדו מזאת האמונה יכזיבו הכתוב וגם ישימו האלוה נעדר אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתמונה ובתואר אלא שהוא יותר גדול ויותר בהיר לפי סברתם והחומר שלו גם כן אינו דם ובשר – זה תכלית מה שחשבוהו רוממות בחק האלוה.
נפש החיים
הנה עומק פנימיות ענין הצלם. הוא מדברים העומדים ברומו של עולם והוא כולל רוב סתרי פנימיות הזוהר. אמנם כאן נדבר במלת צלם בדרך הפשטנים הראשונים ז"ל על פסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו:
נשמת חיים
האחד באומרו (בראשית א כו) נעשה אדם. וזה שבשאר הנמצאים נאמר תדשא הארץ ישרצו המים תוצא הארץ נפש וכו' אמנם באדם ייחס יצירתו לעצמו להראות את יקר תפארת גדולתו. ואומרו נעשה בלשון רבים כאילו הוצרך המלכה ועצה מבית דינו הצדק מורה מעלתו ושנעשה בחכמה והתבוננות גדול דמיון המלכים אשר בארץ המה אשר בדברים הגדולים לקיום ממלכתם וגדולתם מקבצים בבית הועד המנהיגים והשרים כדי שמטעם המלך ויועציו יתקיים כל דבר. והמפרשים אמרו שכן דרך המלכים ונכבדי ארץ לדבר היחיד מהם בלשון רבים כמו אולי אוכל נכה בו ופשריה נאמר קדם מלכא ודומיהם. וחכמינו ז"ל אמרו בבראשית רבה פרשה ח' בשעה שהיה משה רבינו כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום כיון שהגיע לפסוק הזה ויאמר אלהים נעשה אדם אמר לפניו רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים אתמהא א"ל כתוב והרוצ' לטעות יטעה. וכבר הקשה הרב בעל העקרים מאמר א' פ' י"א כי מה התועלת הגובר על הנזק המגיע בלשון נעשה עד שהוצרך הקב"ה לכתוב בלשון רבים ולסבול בעדו הנזק המגיע מנתינת פתחון פה למינים דאם נמלך הקב"ה אף שאינו צריך להמלכה כדברי רבי יהושע בן לוי במלאכת שמים וארץ כדי ללמד לגדול שיקח עצה מן הקטן התועלת הזה אינו כל כך מרובה בערך הנזק ומה ההכרח לכתוב נעשה בלשון רבים. ואף שהרמב"ם כתב בהקדמת המורה ובמאמר תחית המתים שרצונו בתועלת משכיל אחד ולא יחוש לאלפים סכלים בודאי זה צריך שיובן כאשר יהיה התועלת מופלג ובלתי אפשר להועיל באופן אחר אשר על כן חתר להשיב הרב הנזכר באומרו (תירוצו דחוק. ועיין בס' תוהע"ו מהרמ"א בחלק שני. תירוץ נכון). שכתב רחמנא נעשה כדי שיובן ממנו ענין אחר עמוק והכרחי שיכתב והוא כי לפי שמציאות העליוני' שהם קיימים באיש יורו היותם נמצאים מנמצא שיש לו כח ויכולת להשאיר האישים כמו שאלו קיימים תמיד באיש. ומציאות התחתונים יורו שהם נמצאים מנמצא שיש לו כח לשמור המינים בלבד ולא האישים וזה ממה שיביא לטעות ולחשוב שהם שתי רשויות כמו שחשב אלישע אחר לכך אמר נעשה אדם בצלמנו כאלו שני הכחות שהמציאו הנמצאים המתחלפים שהם העליונים והתחתונים אומרים נעשה אדם רוצה לומר שהם מסכימים לעשות יצירה אחת שהוא אדם שיתאחדו בו שני הכחות הכח הכללי הנותן קיום במין מצד החומר והכח הפרטי הנותן קיום באיש מצד הנפש. ולזה אמר ויאמר אלהים נעשה אדם רוצה לומר אלהים שהוא בעל הכחות כלם הכללי והפרטי הסכים בשניהם לעשות את האדם שיתחברו בו שני העניינים האלו אולם הרב יצחק אברבנאל פירש באופן אחר שדבר הי"ת עם הארץ שתוציא הגוף מיסודיה ושהוא יפת בו הנשמה העליונה וכך היה כענין שכתוב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וכתיב ויפח באפיו. נשמת חיים. ולכן אמר בלשון רבים נעשה שאילו אמר תוצא הארץ היה נראה היותו כלו חמריי ואילו אמר אעשה אדם או יהי אדם היה אפשר לחשוב שהיה כלו רוחני אבל אמר נעשה אדם מורכב משני חלקים הפכיים חלק הארץ וחלק אלוה ממעל. ורש"י והראב"ע נתנו טעם לשבח שדבר הקב"ה עם השכליים הנבדלים ואמר אני ואתם המלאכים נתעסק בבריאתו של אדם בהיות הנפש המשכלת מטבע הרוחניים ולכן לא נכללה בריאתו באמירת שאר הבעלי חיים וכבר קדמם רבי חנינא בב"ר פרשה ח'. ועל הכל אנו מודים ומשבחים לרשב"י בספר הזוהר שעל כן בבריאת האדם נאמר נעשה בלשון רבים ולא נאמר בל' יחיד כאשר נאמר בכלם יהי אור יהי רקיע יקוו המי' תדשא הארץ יהי מאורות ישרצו המים תוצא הארץ להשתתף בבר אתו עליונים. ולזה כונו רז"ל בב"ר באומרם שהיום ראשון הוא משותף אל העליונים ואל התחתונים כמו שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ויום ב' ויום ד' מיוחדים לעליונים ברקיע ובמאורות ויום ג' ויום ה' מיוחדים לתחתונים בצמחים ובבריאת בעלי חיים מעופף וימיי ונשאר יום ו' ואם לא היה בו מהעליונים היתה קנאה במעשה בראשית ועל כן נברא האדם שיש בו מהתחתונים גוף ומהעליונים נשמה אשר בעבורם נאמר נעשה בלשון רבים. ועתה קורא נבון הנה הבאתי לך מראשית כל פרי חכמינו ז"ל. והצד השוה שבהן שכאשר התחילה התורה הקדושה לדבר מבריאת האדם תכף ומיד הבדילו במאמר הראשון משאר הבעלי חיים להבדיל בין הקדש לחול וכלם נמנו וגמרו שהיתרון הזה הוא מפאת הנפש האלהית וצורתו הנכבדת: