בראשית ב:א מחשבת ישראל: דרוש חדושי הלבנה, גבורות השם, לנבוכי התקופה ותורת העולה

וְאֵין לוֹמַר כְּלָל שֶׁמֵּחֲמַת קַטְנוּתָהּ בָּא לָהּ הַמְּהִירוּת, שֶׁהַגֹּדֶל עוֹשֶׂה כְּבֵדוּת וְהַקַּטְנוּת עוֹשָׂה קַלּוּת. שֶׁזֶּה אֵינוֹ מִשְּׁנֵי פָנִים: הָא׳; כְּפִי חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁקִּיְּמוּ שֶׁאֵין בַּגֶּשֶׁם הַחֲמִישִׁי ^יחהוזכר במורה נבוכים (ח"א פע"ב) ובעוד חוקרי ישראל, וכן בשם חכמי יוון, שבנוסף לארבע יסודות ארמ"ע שממנו חומר הארץ, ישנו חומר חמישי נעלה, שאינו חומרי כמותם, וממנו גרמי השמים. ויש חולקים וסוברים שגרמי השמים ג"כ חומרי, והיסוד החמישי הוא "היולי" הידוע והוא אינו נראה, עיין רמב"ן עה"ת בתחילת חיבורו., הַיְנוּ הַגָּרְמִיִּים הַשְּׁמֵימִיִּים, שׁוּם אֵיכֻיּוֹת. וּבַכְּלָל הַזֶּה, שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא כְּבֵדוּת וְלֹא קַלּוּת. אִידָךְ, שֶׁאַף שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי אֵיכֻיּוֹת, וְיִהְיֶה נִמְצָא בָהֶם כְּבֵדוּת וְקַלּוּת, מִכָּל מָקוֹם אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַכְּבֵדוּת וְהַקַּלּוּת שֶׁבָּהֶם יִהְיוּ הַגּוֹרְמִים מְהִירוּת וְאִחוּר בִּמְרוּצַת מַהֲלָכָם, מִמַּה שֶּׁמַּהֲלַךְ הַחַמָּה בְּהֶקֵּף אֶחָד בְּשס״ה יוֹם וּרְבִיעַ בְּקֵרוּב. וְהוּא הַגָּדוֹל בְּגוּפוֹ יוֹתֵר מִכָּל א׳ מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁתִּמְצָא חֶשְׁבּוֹן כָּל א׳ בְּשִׁעוּר גּוּפוֹ בְּסֵפֶר 'יְסוֹד עוֹלָם' ^יטחיברו אחד הראשונים, ר' יצחק מטוליטולא תלמיד הרא"ש, והוא ספר נכבד בחכמת התכונה וסוד העיבור על פי התורה. בַּמַּאֲמָר הַשְּׁלִישִׁי סוֹף פֶּרֶק י״ז. וְשַׁבְּתַא״י סוֹבֵב בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הֶקֵּף אֶחָד, וְצֶדֶ״ק בִּשְׁנֵים עָשָׂר שָׁנִים, וּמַאֲדִי״ם קָרוֹב לִשְׁתֵּי שָׁנִים. וְגַם גּוּף נֹגַ״הּ גָּדוֹל מִגּוּף הַלְּבָנָה, אֲבָל לֹא שִׁעוּר רַב, כִּי הַיָּרֵחַ גּוּפוֹ בָּאָרֶץ כְּמוֹ ל״ט פַּעַם וּרְבִיעַ מִגּוּף הָאָרֶץ, וְהַנֹּגַ״הּ גּוּפוֹ חֵלֶק א׳ מִל"ז מִגּוּף הָאָרֶץ. וּמַהֲלַךְ הַנֹּגַהּ מִתְאַחֵר הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַיָּרֵחַ לְפִי עֵרֶךְ הַזֶּה, שֶׁכֵּן הֶקֵּף א׳ עוֹשֶׂה בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת יוֹם, שֶׁהוּא בִּכְמוֹ מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה. וְכֵן כּוֹכָב הַנִּקְרָא כּוֹכָ״ב קָטָן מְאֹד, שֶׁהוּא חֵלֶק א׳ מִי״ט אֶלֶף מִגּוּף הָאָרֶץ, וּמִתְאַחֵר קָרוֹב לִשְׁנַת הַחַמָּה, שֶׁהֶקֵּף א׳ מִמֶּנּוּ הוּא של״ו יוֹם. זוֹ הִיא מִדִּבְרֵי הַתּוֹכְנִים. וּבְמִדְרָשׁ הָרַבּוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (פרשה י סימן ד) בְּפָסוּק "וַיְכֻלּוּ", חֶשְׁבּוֹן אַחֵר ^כוז"ל: יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש כגון כוכב חמה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום והיא לבנה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו שנה והוא צדק, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה והוא שבתי, חוץ מן כוכב נוגה ומאדים, שאין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ושמונים שנה, (ובעי שאלה שנוגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ"ה יום, ומאדים חדש וחצי, כל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה, והיאך אומר כן נוגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ופ' שנה, חזינא תמיה לפיכך בעי שאלה), עכ"ל.. וּבִקְצָת סְפָרִים יֵשׁ הַגָּהָה ^כאכנראה כוונת רבינו על המוקף בסוגריים שם, הובא בהערה הקודמת., דְּמַקְשֶׁה עָלָיו מִדִּבְרֵי הַתּוֹכְנִים.

"כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כה, ב). במדרש ב"ר (ט, א), רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, מתחלת ספר בראשית עד "ויכלו" (בראשית ב, א) - "כבוד אלקים הסתר דבר", מכאן ואילך - "חקור דבר", עד כאן.

לפני בריאת האדם קוראים אנו (בראשית א׳:כ״ח): ״‎ויאמר א־לוהים, ויאמר א־לוהים״‎; אחרי בריאת האדם, נאמר: ״‎אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת ד׳ אֱ־לֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״‎ (שם ב, א) – וככה מקדימים אנו תמיד את ד׳ לפני א־לוהים: ״‎ד׳ א־לוהינו״‎, ״‎ד׳ הוא הא־לוהים״‎.