בראשית ב:ה מחשבת ישראל: עקידת יצחק, בית אלהים ומורה נבוכים

א במאמר ואני אקשה את לב פרעה והרבתי וגו'. וסמיך ליה ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים וגו'. כי מלבד הספק המפורסם אשר כבר השתדלנו בהתרו יראה שהם מאמרים שלא יתחלפו בדבורם רק בשזה מקיים ושזה שולל והרי הם דברי מותר: ב היות מופת התנין בלי שאלה ובלי מכה רת ענין התפארות לבד כמו שאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת וגו'. ולמה צריך מופת אחר זולתי התחיל במכות המופתיות. ואחר שנתפאר למה צוה לעשות דבר שיעשו כן החרטומים כמו שעשה בזאת ובדם ובצפרדעים. ג בסדר המכות שהג' הראשונות יותר מופלאות מהשניות והשניות מהשלישיות מה שהיה ראוי ובמחוייב שיהיה בהפך כמו שאמרנו אצל האותות אשר מסר ביד משה בשער הקודם: ד מה נשתנו קצת המכות מקצתן בהתחלפות המפורסם שנפל בעניינם. יש שאומר בה למען תדע כי אני ה'. יש כי אין כי"י אלהינו. ויש כי אני י"י בקרב הארץ. ויש מחר יעשה י"י את הדבר הזה בארץ. ויש כי אין כמוני בכל הארץ. ולמען ספר שמי בכל הארץ. ובקצתן הפלאה ובקצתן ייחוד זמן ובקצתן שכמותן לא היה. כל זה ממה שצריך להתבונן בו כי לא נפלו אלו העניינים כפי ההזדמן רק בכוונה עצומה. וכבר דברנו בטעם בא התראה בקצתן ולא בקצתן ובטעם סימני רבי יהודה במכות: ה שנראה שייחס חוזק לב פרעה לסבות הפכיות. פעמים למה שיעשה להתחזק מהראוי כענין ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד את לבו. ופעמים להפך ויבלע מטה אהרן את מטותם, ויחזק לב פרעה, אצבע אלהים היא, ויחזק לב פרעה, והנה לא מת ממקנה ישראל וגו' ויכבד לב פרעה וגו'. ולמה נאמר אחר חמש המכות הראשונות ויחזק לב פרעה כמו שנמצא בברד כי לפי דעת הראשונים (ש"ר פ' י"ג) מהחמשית ואילך היה לו לומר ויחזק י"י. וקשה עוד מזה כי עליה עצמה נאמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו': ו למה נאמר בברד כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך והלא מגפה אחת היא להם. ואחר שחפץ י"י להמיתם למה יזרזם לומר ועתה שלח העז וגו': ז אומרו ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני י"י אלהים כי הנה המפרשים הוצרכו לפרש ידעתי כי קודם המכה תיראון אבל לא אחרי כן וכבר כתב רש"י ז"ל אצל טרם יהי' בארץ (בראשית ב׳:ה׳) מה שיורה שאין מלת טרם כמלת קודם ואולם הוא ז"ל כתב עדיין לא תיראון ובאמת שלא נמצאת מלה זו באה רק בסמיכות דבר טרם יצמח, (שם) טרם אכלה (שם כ"ד) טרם ישכבו (שם י"ט) טרם אענה (תהילים קי״ט:ס״ז) והראוי שתהי' זאת כאחת מהן. ויש עוד הרבה גמגומים בלשונות מיותרים באים בזה הספור. אם בדברי משה אל פרעה או דברי פרעה אליו וזולתם. יתבארו לפי דרכנו: ח מה טעם יזכור במכה במכה השמינית בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו'. והלא יודע כי הוא המכביד בכולן. ולמה זכר את עבדיו כי לא נסה באלה. וקשה עוד כי במכה ההיא עצמה הראו העבדים מורך לבבם במ"ש עבדי פרעה אליו (שמות י׳:ז׳) עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים וגו' הטרם תדע וגו'. ועוד בטעם ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה כי היה לו לומר ויושבו משה ואהרן. או שקראום לומר להם כן: ט בטעם מאמר בנערינו ובזקנינו נלך וגו'. שאינה תשובה נכונה לשאלת מי ומי ההולכים היה לו לומר כל העם כאחד גם צאנם גם בקרם. ומה טעם לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים היכן בקשו אותה: י בטעם היות מכת החשך האחרונה שבג' הסמנים. וטעם המשורר שאמר (תהילים ק״ה:כ״ח) שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו כי הוא מבואר שלא סרו מהמרי עד מכת בכורות: יא באומרו גם אתה תתן בידינו זבחים וגו'. וגם מקננו ילך עמנו וגו'. שנראה שהיה לו לומר בהפך. וגם שלא היה כדברו: יב איך מלאו לבו לומר (שמות י׳:כ״ח) לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום וגו'. וכי עד עתה ברשותו הוא בא או על פיו יוצא ונכנס: יג בטעם אומרו (שם י"ב) קומו צאו גם אתם וגו'. ולכו עבדו את ה' כדברכם גם צאנכם גם בקרכם לכו כאשר דברתם היה לו לכלול שני העניינים תחת מאמר כדברכם או תחת כאשר דברתם או שיאמר בשניהם לשון אחד והוא דקדוק יפה ואם נראה נקל: יד במכת בכורות שהורה הכתוב בתחלה (שם ד') ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך. ולבסוף (שם י"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור וגו'. כאלו היא לבדה באה על זה השליחות הפך מ"ש (שם ז') ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי וגו': טו בטעם (שם י"ב) ויאפו את הבצק אשר היציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ וגו'. שנראה שלא אפאוהו עוגות מצות אלא מפני שלא הספיק להחמיץ כי גורשו ממצרים וכמו שיראה שלמד מכאן (פסחים קט"ז:) רבן גמליאל מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק וגו'. שנאמר ויאפו את הבצק וגו'. והלא בפרשת החדש נצטוו על המצות שנאמר (שמות י״ב:ט״ו) שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ונאמר (שם) כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא וגו'. ועוד מה שסמך לו (שמות י״ב:מ׳) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים וגו' כי יראה שאינו ענין אצלו מלבד מה שהחשבון הוא יותר מהמיועד בין הבתרים. ואין צריך לומר ממה שישבו שם. אלו הן הספקות אשר ראיתי לזוכרם מחבור הפרשיות הבאות על מספר אלו המכות ואם דלגתי קצת עניינים אשוב להם אקבצם בשערים הבאים ב"ה. ואחר זה נבוא אל הביאור כפי אשר יעדנו:

ובמדרש מפני מה לא נאמר בשני כי טוב ר' יוחנן תני לה בשם רבי יוסי בן חלפתא לפי שבו נברא גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג) יום שבו אתמול ולא שלשום. ר' חנינא אמר לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים. א"ר טביומי ומה מחלוקת שהיה לתקון עולם וישובו אין כתיב כאן כי טוב מחלוקת שהוא לערבוב העולם על אחת כמה וכמה. א"ר שמואל ב"ר נחמן שלא נגמרה מלאכת המים. מטרונה אחת שאלה לרבי יוסי למה לא כתיב בשני כי טוב אמר לה אעפ"כ חזר וכללו בסוף וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אמרה לו אמשל לך משל למה הדבר דומה לששה בני אדם שבאין אצלך ואתה נותן לכל אחד מנה ולאחר אי אתה נותן ואתה חוזר ונותן לכלם מנה לא נמצא לכל אחד מנה ושתות ולאחד שתות. חזר ואמר לה כדא"ר שמואל בר נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים (ב"ר פ"ד). ועתה ראה כמה דוחקים סבלו בזה לפי שקבלו שמה שלא נאמר כי טוב היה לחסרון המלאכה עד שרב טביומי תמה על זה בקל וחומר שדן על זה כשיובן ענינו. והיותר קרוב הוא מה שאמר ר' שמואל בר נחמן כי לפי הפרסום השמים יתנו רביבים כמ"ש (דברים י״א:י״א) למטר השמים תשתה מים. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' (שם כ"ח) וכתיב כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ (בראשית ב׳:ה׳) וזה טעם שלא נאמר כי טוב וכל אלו הם עניינים דחוקים. אמנם ר' יוסי נראה שמסכים לדעתי במה שהשיב את המטרונה כהוגן ראשונה במה שאמר לה שהמלאכה ההיא לא לחסרונה מנע הטוב ממנה אדרבה שהיא נכנסת בכלל. והנה טוב מאוד. אלא מפני שאלצתו עיד דחה אותה בקנה כדאמר ר' שמואל בר נחמן נראה דליה לא סבירא ליה. מ"מ נראה כי לפי דרכנו בטלו השאלות כולן: אמנם הרב המורה והנמשכים אחריו פירשו מאמר זה רצוני יהי רקיע בתוך המים. בדרך רחוקה מאד מהוראת הכתובים ואמרו שהרקיע הזה אשר כן נאמר במאמר הב' המבדיל בין מים למים הוא האויר הקרוב אלינו שהוא מבדיל בין אלו המים המיניים אשר בכאן בפועל ובין המים אשר בכח אשר מדרכן שיתהוו על זה האויר. ושאלו המים אשר בכח הם אבני שיש טהור שהזהיר עליהם ר' עקיבא לתלמידיו אל תאמרו מים מים כלומר שלא יגזרו עליהם שהם מים בפועל שאינם אלא בכח והביא ראיה מאמרם ז"ל הוגלדה הטפה האמצעית והשמיט סוף המאמר ההוא שאומר ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים לפי שהוא סתירת פירושו לגמרי. כי זה מורה אמיתת מה שכתבנו בלי ספק. ואמר כי זה הרקיע אם אינו עצם השמים נאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים כמו שנקרא השמים האמיתיים רקיע דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ונסתייע מאד במה שלא נאמר במלאכה הזאת כי טוב לפי שראה בחסרונותיה מה שיחייב זה ושבח מאד מאמר האומר לפי שלא נגמרה מלאכת המים אשר זכרנו כבר. והוא גם הוא נתן במה שלא נאמר כי טוב במלאכה ההיא שני טעמים לפגם. הא' מה שיש במאמר הזה מהבלבול והשבוש אם יובן כפשוטו ומן ההעלם וקושי ההבנה אם יובן כצורתו. והב' מצד שההוייה ההיא אינה מכוונת לעצמה כי אם לצמיחת האדמה ושדבר אשר לו תוארים אלו אין לומר עליו כי טוב. ומה מאד נפלא דעתם זה בעיני כי תלו פרשה נפלאה ועקרית ממעשה בראשית בענין נקל וחלוש שכמעט אין בו ממש בערך אל פלאי הבריאה כמו שהורה הרב בעצמו בטעמים אנו. גם כשתתבונן בכוונתם אין מאמר יהי רקיע בתוך המים וכו' רק מאמר יקוו המים בעצמו אחר שזה וזה אינו אלא הפנאת חלק האויר הזה אשר אנחנו שוכנים בקרבו שהוא הרקיע המבדיל בין אלו המים אשר בפועל למים אשר בכח כדי שיהא פנוי לשבת על פני האדמה והנה באמת א"כ בדין לא נאמר כי טוב:

ונתחיל מאדם הראשון, שאמר הכתוב (בראשית ב') כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין וגו', מה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שצורך הם לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו דשאים ואילנות (חולין ס'), הורו בזה על כי בזמן שאין מי שמכיר בטובת האל יתברך לבריותיו הוא מונע ועוצר הגשמים, עד שידעו ויבינו וישובו בתשובה ויתפללו אליו ית' וישמע אל ויענם, והיתה תפלת אדם הראשון הוראה כי כמו שנשמעת תפלתו בענין הגשמים בהיות העולם צריך להם, כך בזמן שיצטרכו גשמים לדורות הבאים תתקבל תפלתם בזכות אדה"ר שנתקבלה תפלתו על זה, וכן דרשו בירושלמי דתעניות (פרק סדר תעניות) ואד יעלה מן הארץ אמר ר"ל עלה שבר מלמטה הגשמים יורדין, הנה שהוראת כתוב זה לעתיד כי בזמן שישובו בתשובה שלימה ירדו להם גשמים כמו שירדו לאדה"ר.