בראשית ב:ו מחשבת ישראל: נצח ישראל, דרשות אל עמי, תורת העולה ומורה נבוכים

ובמקום אחר פרשנו כי אלו ג' "ראשית" נגד ג' עולמות שברא השם יתברך. כי עולם העליון קראו אותו 'עולם השכלי', ואין בו הרכבה כלל. ואחר כך עולם האמצעי, ואלו אין בהם הרכבה לגמרי, דהיינו הרכבה של עירוב, אבל יש בהם חבור, כי יש להם קיבוץ אחד, הם הגלגלים. ואמרו שהם נכללים בעשרה, וזהו קבוץ אחד. ולא תמצא בעולם הזה שום התמזגות ביחד. ואף כי הגלגל מורכב מכוכב אשר בגלגל, ואי אפשר שיהיה האחד בלא השני, וגם רבוי הכוכבים אשר הם בגלגל, הרי כל אחד ואחד עומד בפני עצמו, רק יש להם קבוץ, והם נעשים לאחד. והעולם התחתון הוא עולם הרכבה, ושם יש הרכבה מזגית בודאי, שנמזגו ביחד, וכנגד זה מצות החלה. ועל דבר זה ראיה ברורה, שכן אמרו חכמים במדרש (ב"ר יד, א) אדם הראשון חלה טהורה היה, האשה מקשקשת עיסתה במים ואחר כך מפרשת חלתה. כך "ואד יעלה מן הארץ והשקה כל פני האדמה" (ר' בראשית ב, ו), ואחר כך "ויצר אלקים את האדם" (ר' שם שם ז). הרי בארו כי אדם הראשון, אשר הוא קודש לה', הוא הראשית אשר בעולם הזה התחתון, והוא כמו החלה. והבן אלו דברים מאוד מאוד:

עמדנו זה עתה אצל הנחל והרגשנו את דברי הקהלת (א, ז) "כל הנחלים הלכים אל הים, והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת". הננו רואים גם בהנחלים דרך תשובה, המה משיבים ופורעים את מה שלוים, המה לוים מן הים ומשלמים לו בדיוק, המה לוים מן הגשם היורד מן השמים והמה משלמים זאת בדיוק, כי "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב, ו) כמו שמבארים חוקרי הטבע, כי המים אשר על פני הנחלים, כשהם מתחממים עולים למעלה ונעשים לאויר, ואחר כך כשהם מתקררים המה יורדים למטה בתור גשם, וכשאנו רואים ומרגישים זאת האם אין אנו צריכים להרגיש את אודם הבושה על פנינו, שהננו פחותים בערך גם מן הנחל הזה, שאין בו רוח חיים, כי האם אפשר לנו להגיד בבטחה, שאיננו בכלל "לוה רשע ולא ישלם". כל אחד מאתנו הוא לוה מהחברה האנושית מראשית יציאתנו לאויר העולם עד נשימתנו האחרונה, הננו זקוקים כולנו בלי יוצא מן הכלל לעזרת אחרים. כשהננו נולדים הננו צריכים "לאמות", שיטפלו בנו, וכשאנו מתים הננו נצרכים למקברים ו"לחברא קדישא", ומן יום הלידה עד יום המיתה, הלא גם כן לו היה כל אחד מאתנו רק אדם יחידי בתבל, כי אז היה אובד בעניו, אבל מה הננו משלמים להחברה האנושית תמורת זאת?

נראה עוד שזהו כוונת מחלוקתן פרק קמא דתענית (ט ב) ובעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין מה ב), תניא רבי אליעזר אומר כל העולם ממי אוקינוס שותין שנאמר (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה, אמר ליה רבי יהושע, והלא מי אוקינוס הם מלוחים, אמר ליה ממתקין הם בעבים, רבי יהושע אומר כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה, שנאמר (דברים י״א:י״א) למטר השמים תשתה מים, והאריכו שם פרק קמא דתענית בראיות וישובי הכתובים לשני הסברות, ואמרינן התם כמאן אזלא הא דתניא מים עליונים במאמר הן תלויין ופירותיהן מי גשמים, שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ, כמאן, כרבי יהושע.