בראשית ב:כא מחשבת ישראל: מורה נבוכים והגיונות אל עמי

ומזה – אמרם שאדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים גב לגב ושהוא נחלק ולוקח חציו והוא – חוה והובא אליו. ואמרו: ״אחת מצלעותיו״ – רוצה בו אחד מחלקיו; והביאו ראיה מ״צלע המשכן״ אשר תרגומו ׳סטר משכנא׳ – וכן אמרו: ׳מן סטרוהי׳. והבן איך היה הבאור שהם שנים בצד אחד והם אחד כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי״. והוסיף זה חיזוק באמרו שהשם על שניהם יחד – אחד ״אשה – כי מאיש לוקחה זאת״. וחיזק היותם אחד, ואמר: ״ודבק באשתו והיו לבשר אחד״. ומה גדול סכלות מי שלא יבין שזה כולו – לענין בהכרח. הנה כבר התבאר זה.

״רב אמר, שלש תרדמות הן, תרדמת שינה ותרדמת נבואה ותרדמת מרמיטה, תרדמת שינה (בראשית ב׳:כ״א), ויפל ד׳ אלקים תרדמה על האדם ויישן, תרדמת נבואה (בראשית ט״ו:י״ב), ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם, תרדמת מרמיטה (שמואל א כ״ו:י״ב), אין רואה ואין יודע ואין מקיץ, כי כולם ישנים כי תרדמת ד׳ נפלה עליהם, רבנן אמרי, אף תרדמה של שטות, דכתיב (ישעיה כט) כי נסך עליהם ד׳ רוח תרדמה״ (מדרש רבה פי״ז).