בראשית ג:יז מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, גבורות השם ונצח ישראל

וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃

עקידת יצחק

במדרש (תנחומא ר"פ זו) אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל קודם שבראתי העולם היו המלאכים מקלסין אותי ומקדישים שמי בכם ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל (ד"ה א' פ"ז). כשבא אדם הראשון. אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם זהו שאנו מקלסין אותך בו אמר להם גנב הוא דכתיב (בראשית ג׳:י״ז) ותאכל מן העץ וגו'. כשבא נח אמרו לפניו רבונו של עולם זהו שאנו מקלסין אותך בו אמר להם שכור הוא דכתיב (שם ט') וישת מן היין וישכר ונו'. כשבא אברהם אבינו וכו' להלן עד אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל הואיל ונתקדשתם בשמי עד שלא נברא העולם היו קדושים כמוני הדא הוא דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה':
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

במדרש (דברים רבה פרשת ד) רבנן אמרין אתה מוצא שיש מי ששומע והפסיד ויש מי ששומע ונשתכר , כיצד אדם הראשון שמע לאשתו והפסיד שנאמר כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג') אברהם שמע לאשתו ונשתכר וישמע אברם לקול שרי (שם ט"ז). אמר הקב"ה מי ששמע לאשתו כך נשתכר מי ששמע לי על אחת כמה וכמה ושלמה ע"ה בא ופירשה ושומע לי ישכן בטח (משלי א') וכן ישעיהו אומר שמעו ותחי נפשכם (ישעיהו נ״ה:ג׳):
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

והנה בארנו בספר "יסוד עולם" שהאדם כדמות "עולם קטן" ושנפשו העליונה משוכללת כמו מעשה שמים וארץ וצבאותיהם, ושם בארנו נכבדות בענין זה. ולכן המליצות שוות בעניניהן בכתבי הקדש, את זה לעמת זה. ושעל כן המשילו דרך הרשעה למוץ, ודרך החכמה ללחם. ומוסר הרוח ולמודי החכמה, דִמוּ למחרשת החורש ולזריעת הזורע כמבואר למעלה. שכמו שצריכה הארץ חרישה וזריעה, טללים וגשמים להוציא לחמה, כן צריכה נפש האדם חרישת המוסר, וזריעת הלמוד וטללי הדעת, וגשמי השכל והבינה. ומבלעדי זאת לא יחכם. כי אם יונח על טבעו ידמה לאדמה שלא נחרשה ושלא נזרעה, שתוציא קוץ ודרדר. והגשמים והטללים היורדים עליה, יוסיפו להצמיח קוציה ודרדריה. וכן הנפש יצמחו בה הכחות לרעה, והשכל והדעת והבינה ישרתו להשלימם יותר, כמבואר למעלה. ובעבור כן העידה התורה שאחר שחטא אדם הראשון נתקללה האדמה. ואמר (בראשית ג, יז-יט) "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך וגו' בזעת אפך תאכל לחם" וגו'. כלומר כמו שהדאבתָּ נפשך ופרצת גדרי הכחות שיציירו רע מאליהן, כן תהיה האדמה שתעלינה כחותיה קוץ ודרדר מאליהן ולא תוציא לחמה רק אחרי יגיעה גדולה לחרוש ולזרוע וכיוצא. כמו שאתה לא תוציא בנפשך לחם החכמה עד שתתיגע מאד למשול על טבע היצר, וכמו שכל ימי חייך אתה ביגון ובעצב להלחם עם יצרך. כמו שאמרו (ברכות סא, א) "אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי". כן לענין האדמה "בעצבון תאכלה כל ימי חייך". אבל קודם שחטא בהיות עדיין לבו מצייר דרכי החכמה, היתה גם האדמה מבורכת ולא היתה מעלה קוץ ודרדר מאליה. וכמו שהיה מושל בחכמה בלי יגיעה ועמל, כן היה מוציא לחם מן האדמה בלי יגיעה וזיעה כלל. וכל זה אמת ברור. ועל כן הבהמה והחיה שאין בהם הכחות והפוכי הכחות וכל עניניהן בהכרח, כפי מוסדות טבע כל אחד מהן. והן צומחות מאליהן כמו שתראה שכל מין ומין יש לו מנהגים ידועים. ואין הבדל בין בעלי מין אחת, לפי שלא נתנו המנהגים בבחירתם. ולא יתכן לומר עליהם טוב ורע, או מוץ ולחם וכיוצא. כמו כן תוציא להם האדמה מאכלם בלי עמל. כי חציר לבהמה צומח מאליו, ואפילו אחר החטא עד היום זה. וכמו שיתרון מנהגי האדם על מנהגי הבהמה, כי מנהגי האדם בחכמה ובהשכל, ומנהגי הבהמה בטבע מוכרח, כן יתרון הלחם מן החציר. והבין הענין הזה ועמוד עליו ותנוח דעתך. כי ממנו תקח מופת ברור על יושר הכללים שהנחנו על שורש חכמה וגזרותיו. ויברר לך שספורי התורה ומליצותיה מלאים טוב טעם, וחוברות אחת אל אחותה. ומלמדות זו על זו:
שאל רבBookmarkShareCopy