בראשית ד:ח מחשבת ישראל: דרשת שבת הגדול, מורה נבוכים, תורת העולה וגבורות השם

ויש לך להתבונן, כי קין הרג את הבל (בראשית ד, ח). כי המעשים הרעים מבטלים מעשה הבל, כי אין יכולים לעמוד כנגד היצר הרע (-ומבטלים-) [ובטלים], עד כי כל מעשיו הם רעים, ואין לו מעשה הבל עוד. וזה כאשר יגבר יצר הרע על האדם, כאשר היה אצל קין, היה מנצח חלק המעשים שאין בהם טוב ואין בהם רע, ונעשה רע. אבל שת, שהיה נגד המעשים הטובים, היה יכול לעמוד נגד יצר הרע, עד שלא היה* יכול לו יצר הרע כלל. ומכל מקום לבסוף יצר הרע כלה, וזהו כאשר הוא בסוף ימיו, אז יצר הרע כלה ולא נמצא עוד מעצמו. ולפיכך קין נמחה במבול הוא וכל זרעו, ולא היה לו קיום.

וממה שצריך שתדעהו גם כן ותתעורר עליו – אופן החכמה בקריאת בני ׳אדם׳ קין והבל והיות קין הוא ההורג להבל ״בשדה״ ושהם יחד אבדו – אף על פי שנמחל לרוצח – ושלא התקים המציאות אלא לשת ״כי שת לי אלהים זרע אחר״ הנה כבר התאמת זה.

וענין הבגדים, הרומזים על מה שנאמר בקין והבל (בראשית ד ח) ויהי בהיותם בשדה. ולהיות האדם נקרא, עץ השדה, שהוא העיקר בשדה, כן האדם הוא העיקר בנמצאים. ושעל ידי זה צותה התורה להקריב קרבנות מן הבהמות, ולא מן האדם, כמו שנתבאר בתחלת חלק זה. על כן קראו שדה, וכמו שנתבאר בהקדמת הספר ממדרש רבותינו זכרונם לברכה.