בראשית ז:יז מחשבת ישראל: תורת העולה, דרוש ומורה נבוכים

ואמר חביתין לנסכין, כי הם היו מורים על מכת הברג שהיה יורד על ידי המטר, ואש המתלקחת בתוך הברד, שהוא כענין נסוך היין, שהיה יורד בדמות מטר. ואף כי היה מורה על ענין ההשפעה היורדת מלמעלה, כמו שנתבאר לעיל ח"ב פרק י"ד. ולזה נאמר בענין הברד (שמות ט יד) כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ודרשו רבותינו ז"ל מכת בכורות ויש מפרשים (ר"י מאורליינש, הובא בשפ"ח) לשון ביכורים רוצה לומר שאותה מכה של ברד שהיה שובר ארזים וכל הדבר המבוכר, היה קשה להם ככל המכות. אמנם, נראה לי לפרש בדרך זה, שבא להורות בענין הברד הנהגת השם יתעלה לעולמו, וענין השפעה היורדת מלמעלה שהיא כולה בזה המין שירד הברד, כי כבר דרשו ז"ל (בראשית רבה נא ה) אין דבר רע יורד מלמעלה והנה רבים נבוכו בפירושים על כן נראה שהוא כפשוטו, וזה כי כבר דרשו ז"ל בענין המבול שנאמר (בראשית ז יב) ויהי הגשם על הארץ, ולהלן הוא אומר ויהי המבול (בראשית ז יז) אלא כשהורידין הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, כשלא חזרו היו למבול. וכן בענין זה, כל העונשים והרעות היורדים מלמעלה כולם יורדין באופן זה, שאם יחזרו בתשובה יהיה הדבר היורד לרחמים, ואם לאו, יהא לעונש. ואם כן, בשעה שיורד מלמעלה אין דבר רע יורד רק כולו טוב, ולמטה נהפך לרעה.

ולכך גם כאן, קודם שבא השם יתברך לתת התורה על הר סיני, בא בקולות וברקים וענן כבד, כדי שיקנו יראת שמים, לשיהיה לתורה* קיום אצלם, מה שאי אפשר זולת זה. לכך נגלה עליהם בקולות וברקים, בעבור תהיה יראתו על פניהם לבלתי יחטאו, ככתוב בפירוש בסוף הענין הזה. ומה שהיו ג' דברים, ירמוז שראוי לאדם שיירא מהשם יתברך ולא יחטא, באשר יש כח בידו להפרע מהחוטאים אליו יתברך. והנה לפעמים נפרע משונאיו על ידי שמייראם ומבהילם בלבד, ביראה ופחד המשברת את הגוף, בלי עונש פעליי כלל. וכדכתיב (דברים כח, סה-סז) "ונתן לך ה' שם לב רגז וגו' ופחדת וגו' מפחד לבבך אשר תפחד". והוא דמיון קול רעש המרעיש ומפחיד. ומקרא מלא כתוב (ויקרא כו, לו) "והבאתי מורך בלבבם וגו' ורדף אותם קול עלה נדף", וידוע ומפורסם בהלת הקול. ולפעמים נפרע בפעל העונש ופורענות ממש, (איכה א, יג) "ממרום שלח אש בעצמותי וגו'", והוא בדמיון הברק, שהוא של אש הפועל, ומוכן להשחית לשרוף. אמנם מכל מקום אין זה עונש כללי וגמור לעקור את הכל ולהאבידם מן הארץ. אבל לפעמים השם יתברך מחריבם ושוטפם לגמרי, והוא בדמיון "וענן כבד", כי הענן, בו המים השוטפים את הכל, עד שלא נשאר שריד ופליט, כאשר אירע בדור המבול (בראשית ז, יז-כב), פרעה (שמות יד, כח), וסיסרא (שופטים ה, כא) וכיוצא, ולכך אמרו ז"ל (גיטין נו:) כי השם יתברך נפרע מן הרשעים במים, וכמו שאמר טיטוס הרשע "אין כחו אלא במים", כמו שאמר שם*. והאמת הוא כי הוא יתברך נפרע מן הרשעים במים, כי המים שוטפים ומחריבים הכל, וכמו שבארנו באבות אצל (אבות פ"ב מ"ו) "אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה וכו'".

׳רם׳ הוא שם משתתף לענין רוממות המקום וענין רוממות המעלה – כלומר: הגדולה והכבוד והיקר. אמר ״ותרם מעל הארץ״ – וזה מן הענין הראשון. ואמר: ״הרימותי בחור מעם״, ״יען אשר הרימותיך מן העפר״, ״יען אשר הרימותיך מתוך העם״ – מן הענין השני.