בראשית ז:כא מחשבת ישראל: לנבוכי התקופה וגבורות השם

גם הגרים של אברהם אבינו וגם הגרים שנתווספו לנו בימי גלותנו אינם מכוונים לגרים ש״‎נספחו אל בית יעקב״‎ ממש, אלא לגרים במובן הרוחני, שקיבלו מאיתנו השפעה, ואם כי לא קיבלו ממש ״‎נר מצוה ותורה אור״‎, הנה סוף־סוף חדרו הניצוצות של האורה הזאת גם אליהם על ידי צינורות שונים, אף על פי שלא תמיד נתנו טעם לשבח, כי גם הגרים והגיורות של אברהם ושרה לא ״‎נספחו אל בית יעקב״‎ – כאשר כבר שאלו הראשונים על זה – שסוף־סוף אין אנו מוצאים יותר מ״‎שבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה״‎, וכל שבעים הנפשות היו מבני יעקב לבד. המכוון ב״‎את הנפש אשר עשו בחרן״‎ שהשרישו בקרב חלק מבני דורם, כי האדם אינו רק בשר לבד, אלא שבעיקרו הוא נפש; ולא ״‎נפש חיה״‎ לבד, אלא נשמת חלק א־לוה ממעל. ומעניין, שבתורה גופא אנו מוצאים סגנון חדש לגמרי על האדם מתקופתו של אברהם אבינו. עד אברהם אבינו קורא השי״‎ת לאדם רק בשם ״‎בשר״‎: ״‎לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר״‎ (בראשית ו, ג). ״‎כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ... קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי״‎ (שם שם, יב-יג); ״‎וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר״‎ (שם ז, כא), וכדומה. ואילו מן אברהם ואילך אנו רואים שבני אדם התחילו להביט על עצמם ועל אחרים כעל נפש, עד שאפילו מלך סדום קרא לעבדים בשם נפש: ״‎וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ״‎ (שם יד, כא).

והנה שלש מכות הראשונות, דם צפרדע כנים הם בתחתונים, שזהו שנהפך היאור לדם (שמות ז, כ), והיאור היה משריץ צפרדעים (שמות ז, כח), והארץ כנים (שמות ח, יג). ומכת ערוב דֶּבר שחין לא היתה בתחתונים כלל, כי אם בשוכנים בחלל העולם. כמו הערוב מן החיות רעות, שוכנים בחלל העולם, לא כמו הצפרדעים וכנים שהם במים ובעפר, אבל הערוב, שהם חיות רעות, ודֶבר בבהמות (שמות ט, ג), ושחין לאדם ולבהמות (שמות ט, ט-י), הכל בבעלי חיים שהם בחלל העולם. ולא כן הראשונים, אין דירתם בחלל, שאין הצפרדעים דירתם רק במים, ואין דירת הכנים רק בעפר, לא בחלל העולם, שאין נקרא שרץ השורץ על הארץ דירתו בחלל העולם, כי אם הבהמה והאדם שאינם שרץ הארץ. ואפילו אם היו הכנים נקראים שהם בחלל העולם, מה שאין הדבר כך כלל וכלל, לא שייך שיהיה נקראת מכת כנים בחלל העולם, שהרי המכה היתה לעפר, כדכתיב (שמות ח, יב) "נטה את מטך והך את עפר הארץ וגו'". ושלש אחרונות הם בשמים; כי הברד מן השמים, כדכתיב בקרא. והארבה הוא עוף יעופף ברקיע השמים. והחושך, שלא ישמש למצרים מאורות השמים. הרי הם שלשה מכות אחרונות בשמים. ואחר כך מכת בכורות, היא על הכל, שהרי היא לנשמת האדם העליונה, שהנשמה יש לה מעלה יותר מן השמים. לפיכך יש סדר מיוחד למכת דם צפרדע כנים, וסדר מיוחד למכת ערוב דבר שחין, וסדר מיוחד למכת ברד ארבה חושך בכורות.