לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃
יסוד מורא וסוד תורה
ויש פרשיות שהם כדמות מצות ואין אחת מהן מצות חיוב כאשת יפת תואר לא התירה הכתוב לקחתה לו לאשה עד עשותו כל התנאים הנזכרים. ואל תתמה בעבור שאמר הכתוב (דברים כ״א:י״א) וחשקת בה ולקחת לך לאשה כי הטעם במחשבה כדבר פרעה (בראשית י״ב:י״ט) ואקח אותה לי לאשה כפי מחשבתו שחשב וככה על בלק (במדבר כ״א:א׳) וילחם בישראל והראיה הגמורה שאמר (דברים כ״א:י״ג) ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה. והיו התנאים שיביאנה אל תוך ביתו ולא יניחנה ברשות אחר אחרי שיש במחשבתו שיקחנה וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה כמו המצורע. ואין צורך להזכיר שתתחטא במי נדה כי כתוב במקום אחר (במדבר ל״א:י״ט) אתם ושביכם. (דברים כ״א:י״ג) והסירה את שמלת שביה מעליה שעבדה בהם ע"ז ככתוב (בראשית לה) והחליפו את שמלותיכם. (דברים כ״א:י״ג) ובכתה את אביה ואת אמה אם נהרגו או אם הם חיים וכל זה האיחור אולי לא יקחנה והלוקח בת ישראל שלא יעשה לה אלה התנאים טוב מזה החושק ואין בפרשה כולה מצות חיוב רק (דברים כ״א:י״ד) לא תתעמר בה. וככה יש בברכות שאנו חייבין לברך על מצות חיוב:
אגרות צפון
אל התכלית הנעלה הזאת בתחלת התולדה, נבחר איש אחד לאב העם הזה — אברהם, גם בחייו הפרטים היה הוא חותם תכנית העם, אשר מחלציו יצא והקורות אותו. — ה' המיוחד, אשר בין המון תעתועי האלילים של הקנין וההנאה הכירו לדעת, אל שדי זה, קרא את אב המון גוים אליו, — ולמען אהבתו, עזב אברהם את ארצו, את מולדתו, משפחתו, בית אביו וכל דבר היקר ואהוב בעיני האדם — וילך אחריו. ממנו קבל את התעודה, להיות אב לעם אשר עליו נאמר: "ונברכו בו כל גויי הארץ וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"; בדרכו זה הלך אברהם ויוציא לפועל את אהבתו לה' המיוחד באהבתו לבניו, להאנשים כאחים לו, ויכלכל ויציל ויורה, בכל מקום אשר היה לאל ידו, ויתפלל בעדם אל ה', שופט כל הארץ. — והוא, אל שדי, אשר למענו עזב אברהם את הכל והלך אחריו אל ארץ נכריה, הוא היה למגן ומחסה בעדו על כל מסעיו, ויברכהו, כי כל הטוב והברכה יקבל רק מידו, למען השתמש במו רק לאשר העולם.