בראשית יג:ב מחשבת ישראל: עקידת יצחק

ויקח קרח בן יצהר וגו'. לפי שהחטא הבא בדרך העצה ועומק המחשבה הוא יותר עצום וכמ"ש הרהורי עבירה קשין מעבירה (יומא כ"ט.) וזה יקבל תוספת כפי גדולת האנשים ושיעור חכמתם (א) לזה העיד הכתוב שלקח קרח לעצמו ענין זה הנצוח בהיותו בן יצהר בן קהת בן לוי שהם נודעים בגדולה במשפחות הלויה ודתן ואבירם ואון בן פלת שהם בני ראובן הבכור בשבטי ישראל ועמהם אנשים מבני ישראל ר"נ כלם נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם כי הנה הם כוונו מעשיהם מאד. וכדי שלא יהיו דבריהם בטלים במיעוטם השתדלו שיהיו רבי הכמות כי כרובם יהיו הכל אחרי רבי' לרעות וכדי להנצל מהחשד שמא היו מכוונין לשררה ראו שיהיו מן הנשיאים ובעלי הכבוד גם שיהיו קריאי מועד שלא יאמרו שלסבה שלא היו נקראים לכל דבר שבקהל. ולא עוד אלא שהיו אנשי שם כי מזולת מה שהיו נקראים להיותם מזומנים וממונים על צרכי הרבים היו קוראים אותם מצד שמם כלומר מצד חשיבות עצמם. ומעתה מי יאמר שהתקוממו אנשים כאלה כי אם על דבר אמת וענוה צדק. ולפי זה לא היו אלו בכורות שכבר יהיו חשודים בדבר. ובדבר המטות יתבאר זה עוד. אמנם עקר מחלקתו של קרח ביארו הכתוב שהיה על הכהונה אלא שראה להתנכל בזה בשתף עמו דתן ואבירם וכל אותן ראשי סנהדראות ושם בפיהם שיתקוממו על שבט לוי בכלל והוא עם היותו לוי יודה לדבריהם ויסייע על ידם והנה עם זה היה הקשר אמיץ בהודאת בעל דין: רב לכם כי כל העדה וגו'. כבר ביארנו בהקדמת השער מה שהיה בתוכיות דבריהם אלו המובן כפי רשעתם ולפי מה שאמרו בו חז"ל ומה ענה אותם משה רבינו לפי דרכם. (י"ב) אמנם צריכים אנו לתת שום טעם לפרסומם אשר בו יכסו נגע לבבם ויראה שמה שרצה שיובן ממאמרו הוא שהיה רע בעיניהם מה שיראה להם ממשה ואהרן שהם משתדלים אחר השררה והכבוד מעצמם ואמר כי האנשים המעולים היושבים בתוך המדינה החסידה אשר יושביה צדיקים וישרים שמתנהגים בשכל ישר בכל מעשיהם אין להם להשתדל ברדיפה אחר הכבוד כי ודאי אם יאות להם לא ימנעו מהם מצד היושר הדבק בהנהגתם אבל המה יבחרו' וינשאו מעצמם והוא אומרו רב לכם שאתם יושבים בתוך עדה שכלם קדושים וישרים בלתי מונעי' הטוב והכבוד מבעליו וגם כי בתוכם ה' והוא המנהיג בשכל עליון א"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' כלומר שתבקשו אתם ההתנשאות ותשתדלו בהשגתו. ^*ומהידוע שמלת וכו' פה רצה הרב ז"ל לפרש הכתובים באופן אחר ממה שפרשם כבר למעלה (עיין בתוכן השער) ולהבין דבריו צריך אתה לדעת כי בנין התפעל יורה על פעולה חוזרת לפועלה. באופן שהפועל והפעול הוא גוף אחד, ד"מ בשם "מנשא" יקרא מי שינשא אחרים, אבל בשם "מתנשא" יקרא רק מי שמנשא עצמו, ויען כי סבת היות הי"ת רם ונשא על כל זולתו הוא רק בעצמותו לבד, כי אין דבר וסיבה חוצה לו יכולים לפעול עליו מאומה, כי הוא נעלה ונשגב על כל, ע"כ נקרא בשם "מתנשא לכל לראש," (ד"ה א' כ"ט) וע"כ יורה בנין זה גם על מי שמיחס לעצמו תואר מה שאין לו. ד"מ מי שאינו עשיר ומראה עצמו לעיני כל בפעולותיו כאלו הוא עשיר נקרא בשם מתעשר, או בשם "מתכבד" כמו "ממתכבד וחסר לחם" (משלי י״ב:ט׳) כי תואר "כבד" יורה ג"כ על העשירות כמו "ואברם כבד מאוד" (בראשית י״ג:ב׳), ובהפך אם איננו רש ומשתדל להראות למראה עיני כל כאלו הוא רש יקרא בשם "מתרושש," וזה שאמרו קרח וכל עדתו למשה ולאהרן, אחרי כי כל העדה כלם קדושים ואנשים ישרים הם אשר לא ימנעו הכבוד מבעליו הראוי לו "ובתוכם ה'" אשר חן וכבוד יתן למי שנאוה לו, היה לכם להמתין עד אשר יבחר ה' אתכם ע"י אות ומופת נראה לעין כל, או עד אשר תבחר העדה כלה אתכם למלך וכהן, "ומדוע תתנשאו על קהל ה'," ר"ל שאתם שמתם עצמיכם בתור המעלה על כל העדה, כי קרח וכל עדתו חשבו כי רק מלבם ולא עפ"י ה' היה משה מלך בישורון ואהרן כהן, ומהידוע שמלת תתנשאו כך מובנה כפי שמוש ההתפעלות בהרב' מקומו'. מתעשר ואין כל וגו' (משלי י"ג). ממתכבד וחסר לחם (שם י"ב). ודומיהם כלם ענינם לבקש הדבר והרדיפה אחריו. וישמע משה ויפול על פניו מחרפת עזותם ואפקרותם. וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע ה' וגו' (ג) ויאמר אם כדבריכם כן הוא שאין בלבבכם דבר אחר זולת הקנאה מצד שאנחנו מתנשאים על קהל ה' מצד עצמנו ולא ה' פעל הוא הדבר אשר מופתו מזומן בידכם בבקר השכם שהוא הזמן היותר תכוף לכשרון המעשה ואז יודיע ה' את אשר לו להודיע ולברר כמו שאמרתם ובתוכם ה' וגם במה שאמרת' כי כל העדה כלם קדושים אם כדבריכם כן הוא שהם כלם בקדושה אחת שוה אם חוייב שימצא לשם אחד קדוש שיקריב אליו שעל ידו תבא הקדושה לכלם. וכאשר יתברר זה יודיע מי הוא זה אשר יבחר להקריבו אליו לפרנסותם. זאת עשו וגו' וענין המבחן הזה יושלם בשתקחו לכם מחתות קרח וכל עדתו ותנו בהן אש וגו'. והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש ואמר רב לכם בני לוי על כל העדה ההיא הנקראים עדת קרח. ולדעתי אמר שיעשו כך קרח וכל עדתו ולא יכנס זר בתוכם ולפיכך לא הזכיר שיכנם אהרן עמהם שהרי היה אפשר שאם יכנס הוא עמהם לא יבחר איש מהם והוא טעם רב לכם בני לוי שהם לבדם יהיו אנשי מופת בזה. ומ"ש אח"כ ואתה ואהרן איש מחתתו שם נבאר הכוונה. והנה אחר שאמר להם דרך הנסיון ההיא המזומן הסב הדברים אל קרח ובני משפחתו ואמר שמעו נא בני לוי המעט מכם וגו'. והכוונה שמעו נא באזני שכליכם והבינו לב וזה כי זה שאני אומר לכם קחו לכם מחתות וגו' (ד) ארצה בו אם מעט בעיניכם מהשררה והכבוד מה שהבדיל ה' אלהיכם אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו מכל ישראל ומה שהקריב אותך ואת כל אחיך בני קהת לעבוד עבודת הקדש משאר הלוים ובקשתם גם כהונה ולא תרצו לחזור בכם כי אז אני אומר לכם שתקחו המחתות לדבר אם אתם שואלים כהוגן או אם אתם נופלים באשם ההוא אשר אמרתם לבקש גדולות ונפלאות מכם אבל אם אתם מתישבים בדבר ומסתפקים בחלקכם לא תעשו שהנסיון סכנה עצומה. (ה) לכן מכאן ואילך דעו כי אתה וכל עדתך אתם הנועדים על ד' ואתם הגורמים הרעה אשר תמצא אתכם. (ה) ואהרן מה הוא כי תתלוננו עליו לומר שהוא סבב לכם הרע והנזק כלומר מעתה דמכם בראשיכם ואנחנו נקיים. וכבר כתבנו ראשונה מה שהיה בתוך דבריו אלה כלם לגלות בם רעתם הטמונה בחובם ובמצפוני לבם אשר ענה בהם כסילים כאולתם ושם נתבאר טעם ואהרן מה הוא רצוני שזכר אותו בייחוד. וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם וגו'. שם היו בתחלת הענין אלא כשראו שהסב משה פני הדברים אל קרח ואל בני לוי באומרו שמעו נא בני לוי גם הם הפכו פניהם והלכו להם בגאוה וגודל לבב וכשראה משה כך שלח משה אחריהם לשתף הדבור עמהם והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויאמרו לא נעלה ולא עוד אלא שהתריסו כנגדו ושלחו לומר לו המעט כי העליתנו וגו'. בסגנון דבורם ובנרצה מהם הורו תכלית חציפותם ועזותם וזה כי לפי שמשה התחיל דבורו עמהם במלת המעט מכם וסיים דבריו באומרו רב לכם בני לוי שהם הדברים שהתחילו הם עמו באומרו רב לכם כי כל העדה וגו' כוונו גם הם עכשיו להתחיל דבורם המעט כי העליתנו כלומר אתה תפשת בסוף מליצתך ראשית דברנו גם אנו נתפום בראשית דבורנו ראשית מליצחך כי גם לנו פה להשיב כמוך והם ודאי דברי קנטור + וחלוק על רבם ויותר קשה מה שאמרו לו המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר ואנחנו סובלים ושותקים כי תשתרר עלינו עד עכשיו גם תבקש השתרר מכאן ואילך (ו) כאלו הטבות אותנו להוציאנו מארץ רעה והביאותנו אל ארץ טובה ורחבה. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש וגו'. כלומר גם הש"י נתן הטוב בידינו למה שלא קבלנו ממך שום טוב לא כללי ולא חלקי שתעור עינינו בו לקבל עול מלכותיך ולפיכך לא נעלה שאין אנו חייבים בכבודיך. (ו) ואפשר שכוונו באומרם העיני האנשים ההם תנקר אל חוצפה גדולה מזו והיא דוגמת מה שאמר נחש מלך בני עמון בזאת אכרות לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה על כל ישראל (שמואל א י״א:ב׳) ירצה אפי' שעיני האנשים ההם אשר שלחת אלינו או שהם משרתיך תנקר לפרסם שאתה מפייסנו וחפץ בשלומינו לא נקבל וזה ראוי לתלות בהם שתולין הקלקול במקולקלים וכ"ש שדבריהם מוכיחים: ויחר למשה מאד היה הפלגת חרון אפו למה שראה שהם מתרעמים בפירוש על השתררו עליהם כי בו התחילו באומרם ומדוע תתנשאו על קהל ה' ובו סיימו עכשיו באומרם כי תשתרר עלינו גם השתרר ולפי שהיו נותנין פני הראות לתלונתם שהם מקנאים קנאת ה' שהם משיגים גבולו ודוחקים רגלי שכינתו בהשתרר על עמו ונחלתו שלא מדעתו ורשותו וכבר היו האנשים הרשעים האלה בזה כנושאים פניו ומביאים מנחת קנאות לפניו (ז) לזה אמר אל תפן אל מנחתם כי אתה ידעת כי לא חמור אחד מהם נשאתי שהוא הדבר הפחות מדברי השררה וממשפטי המלוכה שנ' (שם א' ח') ואת חמוריכם יקח וגו'. וגם לא הרעותי את אחד מהם ממין אחר שיוכל להתרעם ממני. ואפשר שרצה אל תפן אל מנחתם אם לפעמים שלחו אלי קצת יחידיהם מנחה ארוחה מדבר מועט מרצונם כענין שנאמר והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש (בראשית מ״ג:י״א) אשר קבלתי מהם כדי שלא להשיב פניהם דרך יוהרא. אמנם לא חמור אחד מהם נשאתי וגומר לא דבר שיראה ממנו אדנות ושררה נהגתי בהם מעולם והרי כל זה ענין התנצלות ולא לשם תפלה. ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו'. אתה והם ואהרן מחר וקחו איש מחתתו וגו' ואתה ואהרן איש מחתתו (ח) הנה עכשיו הוסיף להם דבר שלא אמרו ראשונה כדי שלא ישאר להם על המופת ההיא פתחון פה ואמר לו הנה בראשונה לא אמרתי שיכנס אהרן עמכם כסבור שאתם תחפצו בזה יותר כי אז תהיו בטוחים שיהיה נבחר אחד מכם אבל אם אולי לא תתרצה בכך שתחשוב שמא מגאוה וגודל לבב אני עושה פן תשוה לו גם אתה בזה הנסיון או למנעו מהסכנה אשר בו הנה עתה אני מפיס את דעתך ואומר שיכנס אהרן עמכם ויהיו כל החמשים ומאתים בעבר אחד עומדים על נסיונם ואתה ואהרן איש מחתתו ותהיו שקולים זה כנגד זה: ...