בראשית יג:טז מחשבת ישראל: דרשות אל עמי

וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃

דרשות אל עמי

הנה השי"ת נתן את הבטחתו לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, שירבה את זרעיהם כעפר הארץ, כחול אשר על שפת הים וככוכבי השמים. וראו זה דבר פלא, שלאברהם ברך בכל הברכות האלה יחד "ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעך ימנה (בראשית יג, טז), "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" (שם כב, יז), ליצחק ברך הקב"ה רק ברכה אחת, הברכה של "והרביתי את זרעך ככוכבי השמים" (שם, כו, ד), וליעקב רק הברכה של עפר "והיה זרעך כעפר הארץ" (ויצא), ואמנם כדאי לעמוד על ההבדל שעשה הקב"ה בין האבות בנוגע להברכות הנ"ל?
שאל רבBookmarkShareCopy