וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃
עקידת יצחק
ד אומרו וראיתיה לזכור ברית עולם חלילה שיצטרך אל סימן שיזכירנו שום דבר שהרי אין שכחה לפני כבודו. וכמה תמוהין דברי הרמב"ן ז"ל שכתב שהיה הקמת זאת הברית דומה לעד הגל הזה ועדה המצבה (בראשית ל״א:נ״ב). וכמו את שבע כבשות תקח מידי (שם כ"א) כי כל דבר הנראה שיושם לפני שנים להזכיר דבר נדור ביניהם יקרא אות וכן במילה אמר והיה לאות ברית (שם י"ז) ע"כ. כי לפי הנראה ענין הקמת ברית בכל מקום אינו אלא שהיא מבטיח ומאמת לקיים דבר לא שיזכירנו הנשכח ועוד אפלא לשומו אות ברית מילה שוה לאותן שזכר כי הנה הברית בעצמו הוא הזכות העומד לנו לפניו והוא ענין הזכרון כמו שתקנו ז"ל על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה כו' (שבת קל"ז:) ומ"ש הכתוב והיה הדם לכם לאות (שמות י״ב:י״ב-י״ג) כבר אמרו שדם הפסח ודם המילה שהיו מתבוססים בהם (מכילתא פ"ב) הם הם הזכרון והזכות ולזה אמרו לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים (שם בא פ"ו) וכן הוא מאמר ותקעתם בחצוצרות כו' והיו לכם לזכרון כו' (במדבר י׳:י׳). כי זכרון המצות והעבודות הוא הזכות העומד להם בהם. והכא מאי זכות איכא:
גבורות השם
"והיה הדם לכם לאות ופסחתי וגו'" (שמות יב, יג). ודרשו במכילתא (שם פסוק ז) "'לכם לאות', ולא לאחרים לאות". פירשו שאתם צריכים לאות מה שאתם לחלק הקב"ה, וזהו האות שלכם, ומפני כך היו נותנים הדם מבפנים ששם היו יושבים, כי זה האות להם, כמו המילה שהיא אות לאדם (בראשית יז, יא), כך היה הדם הזה אות שהם להקב"ה. ובשביל כך (שמות יב, יג) "ופסחתי עליכם", שהרי אתם שלי, שלא להשחית ולאבד דבר שהוא שלו, שהרי הדם מורה שהם עובדים לו. ופירוש "ופסחתי" וחמלתי עליכם, כלומר כאשר אראה האות שלכם שאתם עובדים עבודתי, דבר זה גורם לרחם עליכם. ויש לפרש גם כן לשון דילוג וקפיצה, כמו "ופסעתי עליכם", שהיה דולג מבית מצרי לבית מצרי אחר. ושני הפירושים יש במכלתא. כי מפני שאתם עובדים עבודתי, אני אדלג על בתי ישראל, לפי שאלו הם דביקים* בו יתברך, ולפיכך לא הכה אותם. כי כל הכאה שיפעל באחר, אבל ישראל הם דבקים בו יתברך, ולפיכך לא היתה מכת בכורות בהם כלל.