וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃
מורה נבוכים
׳עמידה׳ – שם משתתף. יהיה בענין עמידת האדם וקימתו; ״בעומדו לפני פרעה״, ״אם יעמוד משה ושמואל״, ״והוא עומד עליהם״. ויהיה בענין ההמנע וההפסק: ״כי עמדו לא ענו עוד״, ״ותעמד מלדת״. ויהיה בענין הקיום וההשאר: ״למען יעמדו ימים רבים״, ״ויכלת עמד״, ״עמד טעמו בו״ – התקים ונשאר ולא נשתנה. ״וצדקתו עומדת לעד״ – קימת ונשארת. וכל ׳עמידה׳ שבאה באלוה ית׳ – היא מזה הענין האחרון: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ – ויתקימו סבותיו כלומר: מסובביו. והנה יתבאר זה בזכר שתוף ׳רגל׳. ומזה הענין – אמרו ית׳ אל משה ״ואתה פה עמוד עמדי״; ולפי זה ״אנכי עומד בין יי וביניכם״.
גבורות השם
ותמצא שהיו המלאכים רגילים ושכיחים ביותר אצל אברהם. ולא עוד אלא שבאו אל אברהם לאכול (בראשית יח, ח), וזה יורה שהיה אברהם משותף עם המלאכים. ובמדרש רבות בפרשת יתרו (שמו"ר כח, א) "ומשה עלה אל האלקים" (שמות יט, ג), באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה הקב"ה קלסתרין של פניו דומה לאברהם, עד כאן. בארו בזה בשביל זכות אברהם היה בא משה במחיצת המלאכים, מפני שהיה אברהם גומל חסד וטוב לבריות, וזהו מדת מלאכים שהם משפיעים הטוב. אבל במשה נמצא פעמים שהיה כועס, שאמר (במדבר כ, י) "שמעו נא המורים", ואין זה ממדת המלאכים, ונקרא משה "איש האלקים" (דברים לג, א), וזהו מדת הדין. לכך עשה השם יתברך קלסתר פניו של משה כדמות אברהם, פירוש כי לגומלי חסד יש קלסתר מיוחד, מורה על הטוב, כי אין להם פני כעס. ועשה הקב"ה קלסתר פניו כאילו היה מדתו מדת אברהם, ולכך היה אפשר לו להיות נכנס במחיצת המלאכים. ומכל מקום יש לאברהם מדת מלאכים, שהם בלי שאור. לכך המצה היא לאברהם.